הממד הפנימי

האות ד - דלית לה מגרמה כלום

צורת האות ד רומזת לאיש הדל כפוף הקומה, שכל חיותו תלויה בקבלת הצדקה מהאיש העשיר - גומל הדלים - אליו רומזת האות גימ"ל, כנ"ל.

האות דל"ת רומזת בקבלה, לספירת המלכות "דלית לה מגרמה כלום" [שאין לה מעצמה כלום]. לספירת המלכות, האחרונה מכלל הספירות הנאצלות, אין אור עצמי, ואת כל אורה היא מקבלת מן הספירות העליונות ממנה. תכונה זו של ספירת המלכות רומזת בנפש להרגשת השפלות - תכונתו העצמית של דוד המלך, שאמר על עצמו "והייתי שפל בעיני"

כאשר מצטרפת הרגשת השפלות לידיעת האדם כי בכחו לבחור בחירה חופשית, מגיע האדם להכרה כי "הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל", ואז בדרך ממילא נעלמת ההרגשה הפסולה כי הישגיו האישים קיימים בזכותו - "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה". כל הישג שמשיג האדם בעולם הזה (ובמיוחד בקיום המצוות, המהוות את השלמת רצונו יתברך), תלוי בעזרת השי"ת. במיוחד חשובה הרגשת השפלות שלא להחזיק טובה לעצמו, כאשר נאבק האדם עם יצרו הרע (במגוון הופעותיו הרבות כתאוות רעות, התנגדות ועקשות מלקבל עול מלכות שמים, עצלות, אדישות וכו'), ומנצחו, כדברי חז"ל:

אלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו.

וביתר העמקה, שואל בעל שם טוב הקדוש, על הפסוק: "ולך א-דני החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", איך יתכן שהתשלום, הניתן בהתאם למעשה האדם, מבטא את חסדו של השי"ת? הרי הדקדוק הוא מצד מדת הדין? את התשובה עונה הבעל שם טוב הקדוש ע"פ משל:

אם העבד עובד את אדוניו כראוי, משלם לו שכרו, אבל זאת לא יעלה על לב שום עבד, שאף אם יעבוד האדון עצמו, עבודת העבד, שישלם לו שכר לעבדו בשביל זה והנה האדם העושה מצוה כגון עטיפת טלית וציצית, אף על פי שנראה לאדם שהוא דבר קטן, אף על פי כן הקב"ה עושה מן המצוה או חידושי תורה לשמה, 'שמים חדשים וארץ חדשה' פירוש: על ידי עשיה גשמית של המצוות עושה הקב"ה 'ארצות החיים', ואז היא פעולה חשובה גמורה. וזה שכתוב: 'אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב', פירוש: עם הרב. פירוש: הקב"ה שנקרא 'רב ושליט עיקרא ושרשה דכל עלמין'. אם כן ודאי היא פעולה חשובה ונכבדת, ודי לך שזכית להיות מסייע לאותה פעולה, והרי אתה 'מסייע שאין בו ממש', [בהלכות שבת חז"ל מתארים מצב בו נושא אדם מִטְעָן כבד ואילו השני מצטרף ומסייע לו בכך שהוא שם את ידיו מתחת למטען. למעשה, האדם הראשון הוא שנשא את כל כובד המטען ואילו השני סייע רק למראית עין ולכן הוא נקרא: 'מסייע שאין בו ממש'], שהוא עושה עיקר הפעולה למעלה וזה שכתוב: 'ולך א-דני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו', כאלו האיש עשה הכל, אף על פי, שאין האיש עושה כלום, אלא 'כמסייע שאין בו ממש', אף על פי כן, אתה משלם כמעשהו, כאלו האיש היה עושה הכל בעצמו, וזהו חסד גדול.

הבעל שם טוב מפרש ע"פ הפשט את המלה "כמעשהו" כפי שהיא כתובה בכ"ף הדמיון, היינו "כמו שעשהו [האדם בעצמו]", כלומר, חסדו יתברך מתבטא בכך, שהקב"ה מלביש את שכר המעשה (שמצד עצמו אין בו ממשות כדי לזכות את האדם), במעטה של זכות, כדי שלעתיד בעת קבלת השכר, לא יתבייש עושה המצוה. והוא ע"פ הרמז המובא בזוהר הקדוש הקורא את המלה חסד כצרוף חס ד, להורות כי הקב"ה חס ומרחם על הדל, "דלית לה מגרמא כלום". בנוסף, את אותיות השם הקדוש: א-דני (המאיר בספירת המלכות), ניתן לצרף למלה דינא, שמשמעותה בלשון התרגום היא דין. בכך רומז השם: א-דני המופיע בפסוק הנ"ל, למעטה הדין, דרכו מתגלה במלואה מדת החסד, וד"ל.

על הגאוותן מכריז הקב"ה "אין אני והוא יכולין לדור בעולם", ו"מכלל לאו אתה שומע הן" - שעם הענו והשפל יכול ורוצה ה' לדור בעולם. נמצא כי האות דל"ת רומזת בשמה לדלת הכניסה אותה פותח הקב"ה בחסדו הגדול בפני השפל 'דלית לו מגרמו כלום', בכדי לזכותו להיות שותף במימוש התכלית "להיות לו יתברך דירה בתחתונים.