עבודת האיל
ואיש יולד בה
עבודת ה"איל" בנפש האדם
הפסוק הפותח את
הספר השני מתוך חמשת חומשי התהלים הוא "כאיל תערג על אפיקי מים כן
נפשי תערג אליך אלהים". במאמר שלפנינו נעסוק בפסוק זה באריכות,
מתוך מגמה להבין את משמעות עבודת ה"איל" בנפש.
כידוע, מופיע האיל עוד מספר פעמים בתנ"ך, וכן בזהר ובמדרשי חז"ל.
ננסה לנתח מעט מן המקורות, ולהבין מהי העבודה של האיל, במה היא
קשורה, ולמי בעיקר היא שייכת.
כאיל תערג - זכר
או נקבה?
ישנה שאלה ידועה
בנוגע לפסוק זה: הפסוק נפתח בלשון זכר וממשיך בלשון נקבה - "כאיל
תערג". תכונה זו שייכת לאיל, כפי שאנו מוצאים בעוד מקום בו מוזכרת
האילה - "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר" - כאן נפתח הפסוק בלשון
נקבה ומסתיים בלשון זכר.
עלינו להבין כי באיל ישנו זווג "מיניה וביה" בין צד זכרי שבו לבין
צד נקבי. יש באיל תכונה היולית, תכונה של חומר שאין הצורה שלו
מוחלטת, ועל כן הוא אינו מוגדר כזכר או נקבה. מה משמעותם של הדברים
בנפש?
אילה - חסידה
שבחיות
חז"ל אומרים במדרש
על האילה, כי כאשר מתעברת האילה היא מתיסרת ביותר, לפי שרחמה צר.
כאשר מגיע זמנה של האילה ללדת היא סובלת מאוד, וצועקת אל ה' שבעים
קולות על מנת שיפתח את רחמה.
עוד מספרים לנו חז"ל כי בתקופת בצורת, כאשר זקוק העולם לגשם, באות
כל החיות אל האילה שתפלל על העולם, שמתוך שחסידה היא בטוחות הן
שתפילתה תתקבל.
המדרש אומר שכאשר האילה מצטערת בחבלי לידה, והעולם נמצא בבצורת,
באות החיות אל האילה לבקשה שתתפלל על העולם. ואז, למרות צערה הפרטי
הגדול, מסיחה האילה את דעתה מצערה הפרטי ומתפללת על העולם. תפילה
זו היא "איל תערג על אפיקי מים".
