"אהבת חנם" היא תהו. המקובלים הראשונים קראו לעולם התהו "שמיטת החסד" - תקופת אהבה לכל - בעוד שבעולם התיקון (- "שמיטת הגבורה") ישנם קריטריונים לפיהם נקבעת אהבה ונשפע חסד, אין "חנם" - האהבה תובעת מחויבות מסוימת. "אהבת חנם" התוהית מועדת לשבירה. בתורה (ויקרא כ, יז) מכונה גילוי עריות "חסד", ואמר הרבי ר' בונים מפשיסחא שאדם טוב ביותר - ללא ממדי יראה ודין - הריהו נואף. בעולם התיקון מתבטאת אהבה בבנית עתיד משותף ובלידת ילדים (- "לא תהו בראה, לשבת יצרה") - אהבה המלווה בהתחייבות הדדית, ואיננה "חנם". "אהבת חנם" היא "אהבה חפשית" וזנותית.
ועוד: כאשר ההשפעה והאהבה הן "חנם" וכל אחד זכאי לחיים, מוזל ערך החיים. באין תשלום עבור החיים הכל משתווה - החיים והמות הם משחק בלבד ללא הבדל משמעותי ביניהם. סופה של "אהבת חנם" באהבה שוה לחיים ולמות, כמדרש חז"ל: "'טוב מאד' - 'טוב' זה מלאך חיים, 'מאד' זה מלאך המות". ה"חנם" נוטל את הערך המוחלט מן החיים, וסופו ב"משבר ערכים" - האור הגדול שאיננו מוגבל בכלים (- תנאים מפורטים לאהבה) מגיע למצב של "כחשכה כאורה", בו אין יתרון לאור על פני החושך.
 

אוהבי ה' שנאו רע