ימי הסתר

ראשית ההתקשרות

כשהלב בוער להידבק בצדיק, באיש אלקים שדבריו דברי אלקים חיים, אסוד להתמהמה. יש לרוץ אליו מיד, אפילו במחיר של "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו". מבואר בחסידות שדבקותם של רבי וחסיד גדולה אף מדבקותם של איש ואשתו.

מעשה זה אירע שנים רבות לפני התגלות הבעל שם טוב, והוא חלק מ'בניין' ההתגלות. יתכן ששניים אלו הם המקושרים הראשונים שלו. צדיקים נסתרים נשארים בדרך כלל נסתרים לגמרי, אך אצל הבעל שם טוב היה הדבר שונה. גם בשנות הנסתרות שלו היו כאלו שזכו להימשך אליו ולהכיר בו, והדבר מעיד על שייכות שורש נשמתם אליו.

השורש הראשון להתגלות הוא בעצם היציאה מן היערות אל העיירות, ובשינוי תחום העיסוק ממלאכות פשוטות למלאכת שמים – מלמדות, שחיטה וכדומה. למרות שאין כאן יציאה מן ההסתר, תנועה של קירוב יש כאן. כשנפגשים עם יהודים ומקרבים אותם, מרגישים הללו את מהותם הפנימית של הנסתרים כל אחד לפי מדרגתו וזכותו.

הבעל שם טוב בחר, כהמשך למקצוע המלמדות, במקצוע השחיטה. ידוע אצל החסידים שהשוחט חשוב לקהילה עוד יותר מהרב. עיקר יראת השמים תלויה בשוחט, האחראי על כשרות האוכל. אם הוא פוגם, כל בניין הגוף והנפש נפגם.

בנוסף – השחיטה באה לתקן את ענייני הרשות, שהרי בפשטות איננה מצוה אלא אם רצונו של אדם לאכול בשר. "אין ושחט אלא ומשך" השחיטה היא העלאת הבשר לשורשו, והיא המכינה אותו לאכילת האדם העובד בכח אכילתו את ה'.

תיקון ענייני הרשות כך שיגלו את אור ה' הוא מיסודות תורת הבעל שם טוב, שדרש מכל אדם לקיים "בכל דרכיך דעהו" ממש: בכל מעשיך ואורחותיך, בכל ענייני הרשות והחולין. תורת החסידות מגלה ומפרטת את הלכות שחיטה של פנימיות המציאות, איך יש להעלות כל דבר לשורשו ואיך בכל עניין מתגלה כבוד ה' כתורה ממש.

מתוך הספר "אור ישראל"בספר ניתן לראות הערות ומקורות