שר התורה

מספרים בשם אחד מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, ר' פנחס רייזעס:

פעם נסע אדמו"ר הזקן לעיר מאהילעוו שעל הדניעסטער. קיבלו אותו בכבוד גדול, ודרש בבית המדרש הגדול בפלפול עצום בנגלה ונסתר. אחר סיום הדרוש שמע כ"ק אדמו"ר איך שני יהודים מדברים זה עם זה, ויאמר אחד לחברו: הנה הרב הזה הוא גאון אמיתי בנגלה ונסתר!

והשיב לו חברו: ומה בכך אם הוא גאון אמיתי? אבל הראשון שמצא את הדרך החדשה הוא הבעל שם טוב, והוא היה איש פשוט לגמרי ולא היה לו יד ושם בנגלה כלל!

כ"ק אדמו"ר הזקן היה לו חוש השמיעה נפלא, ושמע הדיבור בין שני היהודים אף שהיה במזרח אצל ארון הקודש והם במערב אצל פתח בית המדרש.

ויקרא אותם אליו ויאמר להם: אחי, אל תאמרו כזאת ח"ו שאיש האלוקי מורנו הבעל שם טוב היה איש פשוט. זה הדיבור הוא יותר מאם יאמרו שבים אין במציאות שום לחלוחית מים!

הנה זה ידוע לכל שרבינו הקדוש הרב המגיד ממעזריטש היה גאון אמיתי ומפורסם, ובאוזני שמעתי מפיו הקדוש כמה פעמים אשר קוטנו של הבעל שם טוב עבה ממותניו בנגלה. ואמר להם שאופן השכלת הבעל שם טוב בלימוד הנגלה, היה ממש ממהות השכלת אביי – אמורא שבגמרא.

ויאמר להם כ"ק אדמו"ר הזקן: אם רצונכם, תשמעו ממני פלפול עצום שדרש לפני מו"ר הרב המגיד ממעזריטש, מה ששמע מפיו הקדוש של הבעל שם טוב. ועוד אמר להם: העמיקו לשמוע, כי עמוק הוא. ודרש לפניהם פלפול עמוק בגמרא בבא קמא בהלכה 'פלגא נזקא ממונא', ונמשך הפלפול כשתי שעות וחצי.

חצי הפלפול הבנתי ותפסתי במוחי, וחצי השני לא היו כלי מוחי יכולים לתפוס בפנימיות, ושמעתי דרך מקיף. ההשכלות העמוקות ששמעתי אז לא שמעתי מעת היותי לאיש, והפלפול היה מזוג מש"ס בבלי וירושלמי, ספרא וספרי.

אחר סיום הדרוש נתפלאו כל השומעים וכל הרבנים הגדולים אשר היו נוכחים שם, ואמרו: הוויות דאביי ורבא קא חזינן הכא! ואמר להם כ"ק אדמו"ר הזקן: זהו מהות השכלת אביי דוקא ולא רבא, כי השכלת רבא היא באופן אחר.

ויאמר להם כ"ק אדמו"ר הזקן: ה' ישמרכם מלהוציא ח"ו דיבור על שר התורה בנגלה ונסתר, כ"ק מורנו הר"י בעל שם טוב זצוקללה"ה.

רשימות דברים ד, עמ' ט

תפיסת העצמות

אדמו"ר הזקן מגדיר את לימודו של הבעל שם טוב כ'מהות השכלת אביי'. מה בין הבעל שם טוב לבין אביי? לכשנתבונן בדמותו של אביי נוכל למצוא כמה קווים המקשרים ביניהם. אביי ורבא הם בעלי הפלוגתא הנפוצים ביותר בתלמוד הבבלי. בדרך כלל הלכה כרבא, מלבד שש מחלוקות בהן פוסקים כאביי.

יש לומר שמהות השכלתו של אביי היתה דוקא גבוהה יותר, ונעשה בו כמעשה רבי מאיר שלא פסקו הלכה כמוהו מכיון ש"לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו". כך אפשר גם 'להתגונן' בפני דברי רב אדא בר אבא, תלמיד רבא: "אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בשרא שמינא בי רבא". אמנם לתלמידי רבא נראה היה שבבית אביי מגרמים עצמות, אך לעמוקי השכל היה מאיר דוקא לימודו של אביי – שהיה קשור ונוגע בעצמות.

ומכאן לעניין אחר, אביי לשון אב, שממנו העצמוֹת שבגוף הולד. השכלת אביי יפה כחה לחדור לעצמותם של הדברים, לחשוף את מציאות האב בתוך תולדותיו-ברואיו. כזה היה גם הבעל שם טוב, שראה את כל עניינו בחשיפת הקשר התמידי והממשי הזה.

מעניין ששני הגדולים הללו היו יתומים (דבר הרמוז אף בשמו של אביי – ר"ת "אשר בך ירוחם יתום"). דוקא היתום מחונן בכשרון להתבונן ולהתחקות אחר עקבות האב, כי דוקא מתוך החסרון וההעדר האישי מתפתחת אצלו רגישות גבוהה לדבר.

ופרט נוסף מקשר – רבא ואביי באו שניהם מבית עלי הכהן, ועל כן מתו בקיצור ימים בעקבות קללת ה' על בית עלי. אמנם, אביי האריך ימים מרבא וחי ששים שנה (רבא הסתלק בגיל ארבעים). הגמרא מבארת שבעוד רבא היה גדול בתורה, אביי הרבה לעסוק גם בגמילות חסדים. ההתמקדות בתורה ובחסד גם יחד מתאימה אף היא לדרכו של הבעל שם טוב, שראה את העיסוק באותיות התורה ובצורכי בני ישראל כעניין אחד.

למען יסכר פי דוברי שקר, נביא כאן סיפור נוסף – שהוא גם עדות אישית על גדולתו של הבעל שם טוב בתורה הנגלית:

סיפר ה"ר משולם נתן מרגליות אב"ד ק"ק בארדיטשוב: אא"ז הגאון ר' יצחק דוב אב"ד ק"ק יאזלאוויץ, אמרו עליו כל חכמי דורו אשר בלימוד גמרא ותוספות היה יחיד בדורו, כאשר יראה הרואה בתשובת אחיו הגאון 'מאיר נתיבים' איך הוא מפליג בשבחו. ואבי ז"ל היה מכירו, אך היה עדיין ילד בעת הסתלקותו.

ואמר לי מפי קודשו ששחק מהמצפצפים והמהגים לאמר אשר הבעל שם טוב ז"ל לא היה למדן. ואמר בזה הלשון: חוץ ממה שהיה רב גובריה בתורה הנגלית, שמעתא אליבא דהלכתא לא מסרו מן השמים בדורו רק אליו. ואמר: כל הספיקות שהיו לי בתורה הייתי שואל ממנו, ולא היה מעלים ממני ח"ו. רק כאשר באו אליו גדולי הדור לתהות על קנקנו לבוחנו אם למדן הוא, עשה את עצמו לפניהם כאילו אינו יודע ספר.

וסיפר אשר פעם אחת בא אליו גדול אחד מגדולי הדור ששמע וידע כי פועל נוראות הוא, ובא לראות אם למדן הוא, והתחבא ממנו. והגדול ההוא החזיק אותו לבעל מוח גדול, רק שאינו בקי בדינים. ואמר לו: מה תעשו אם ח"ו יהיה שריפה בעיר בשבת קודש, ואתם אינכם בקי בדינים, קודם שתעיינו בשו"ע מה שמותר להציל ומה שאסור, ביני לביני ישרף הכל!

והבעש"ט ידע כל מה שבלבבו, והשיב לו: אבל לבעל מופת אתם מחזיקים אותי? השיב לו: הן! אמר לו הבעש"ט: אזי אגזור אומר אשר לא ישרף, עד אשר אעיין כל צורכי!

מתוך הספר "אור ישראל"בספר ניתן לראות הערות ומקורות