שמעתי מהרב דק"ק פולנאה בעל ה'תולדות', שפעם אחת עמד כלי גדול עם מים בשעה שהבעל שם טוב היה מתפלל, וראו שהמים נעים ונדים וממש השראת השכינה היה עליו. ומזה רעדה הארץ, כמו שכתוב: "מפני אשר ירד עליו ה' באש… ויחרד כל ההר מאוד", אך לא היה ניכר, ובמים היה ניכר מאוד.

שבחי הבעש"ט, עמ' סא

אחרי הסתלקות מורנו הבעל שם טוב ישבו תלמידיו וסיפרו נפלאות ומופתים ממנו. נגלה כ"ק לאיזה מתלמידיו, ואמר להם: "מה אתם עסוקים במופתים, למדו מיראת שמים שלי!"

פעם אחת ביו"ט, ואין ידוע אם יום ראשון של פסח או יום שמיני עצרת היה, והוצרכו לברך גשם או טל, היה הבעל שם טוב מתפלל לפני התיבה בחשק גדול. כי כן שמעתי כמה פעמים מבחיריו כי היה מנשא ראש כולם, והיה מתפלל בזעקה גדולה. והרב המגיד מישרים הגדול [המגיד ממעזריטש] לא היה יכול לסבול הרעש כי היה חולה גדול, ויצא מבית המדרש ונכנס לבית קטן שאצלו והתפלל שם ביחיד.

וקודם מוסף הלך הבעל שם טוב ובא לבית קטן הנ"ל ללבוש הקיטל, ואמר המגיד כי היה מכיר כשהיה אצלו השראת שכינה, וכשראה אותו הכיר בו כי אינו בזה העולם.

וכשלבש הקיטל נקמט על כתפיו, ואחז המגיד הגדול בקיטל לפשטו מקמיטתו. וכשנגע התחיל לרעוד, ואחז בשולחן שהיה שם וגם השולחן התחיל לרעוד עמו. והבעל שם טוב הלך, והוסיף לרעוד עד שהוצרך להתפלל ולבקש מן השם יתברך שיקח ממנו דבר זה, כי אין בכוחו לסבול.

גם מהחסיד ר' דוד פורקעס ממעזבוז גם כן שמעתי, שפעם אחת התפלל הבעל שם טוב בדרך בבית אחד בכותל מזרח, וסמוך לכותל מערב היו עומדים חביות מלאות תבואה, והיו רואים שהתבואה רועדת.

שבחי הבעש"ט עמ' סא

פעם התפלל הבעל שם טוב בשדה, ושם לא רחוק ממקום התפילה היו רועים עדרי צאן, ועמדו הצאן כל זמן התפילה על רגליהם האחוריות כבני אדם.

תלמידי הבעל שם טוב מספרים שראו אצל הבעל שם טוב שציציות הטלית שלו היו נעים בתפילתו אילך ואילך, כאילו יש בהם חיות.

רשימות דברים ד, עמ' ה

ה'תולדות' חשב בתחילה כי כל מה שפועל הבעל שם טוב הוא על ידי גודל חכמתו, אבל עדיין אין זה אות על אהבה ויראה שלו. ופעם נסע עמו בדרך, ונענה הבעל שם טוב: צריך כבר להתפלל מנחה! ונפל מהעגלה מרוב פחד. ומאז ראה והבין גודל יראתו.

סיפורי מרן הרמ"ח עמ' כה

פעם אחת היה הבעל שם טוב במדינת וואלאחיא, ושם היה אצלם יין קרוש שנוטף מן הענבים, וכשמערבין בכוס שתיים או שלוש טיפין קטנים אי אפשר לשתותו מפני חוזקו.

וכיבד הבעל הבית את הבעל שם טוב בכוס קטן מיין זה, וכשטעמו אמר הבעל שם טוב: הלא יינך טוב, למה כוסך קטן? השיב הבעל הבית כי סכנה הוא לשתות כוס גדול, ויאמר הבעל שם טוב: אין אני מתיירא מזה, ונתנו לו כוס גדול ושתה את כולו.

והסתכלו בו כולם שנעשו פניו אדומים וכל שערותיו עמדו כמו אש ממש, ונתבהלו כולם. אבל הבעל שם טוב העביר ידיו על פניו והפיג יינו כרגע, ותמהו מאוד על זה.

ואמר כי ידוע ש"יין קשה פחד מפיגו", וכאשר התבונן בגדולתו יתברך נפל עליו פחד ורעדה והפיג את היין מכל וכל.

שבחי הבעש"ט עמ' קנח

כ"ק הרה"צ ר' זאב קיצעס, מגדולי תלמידי הבעל שם טוב, אמר כי כל השבחים שנאמרו על האריז"ל – שהיה יודע שמות עופות ודקלים, והיה מדבר עם רוחות ועם נשמות צדיקים בגן עדן, ועוד הרבה שבחים, הם כולם דבר קטן ביחס למה שראה בעצמו אצל רבו הבעל שם טוב – קדושתו, פרישותו, ענוותנותו, תורה ויראת שמים שלו, אהבת השי"ת, אהבת ישראל, וכל המידות שמנו חז"ל שעל ידם זוכים לרוח הקודש.

רשימות דברים ד, עמ' ב