מי רוצה להיות מנהיג?

לפעמים כדאי לסרב למשה רבינו... בחינה מחודשת של פרשת דברים

 

כאשר משה רצה למנות ראשים-שופטים לישראל, הם הסכימו מיד, "טוב הדבר אשר דברת לעשות". לכאורה, ישראל נהגו כאן בסדר גמור. אבל משהו ב'ניגון' של הדברים ובהקשר שלהם רומז שהעסק לא כל כך פשוט. רש"י כבר מפרש שההסכמה של ישראל היתה מהירה מדי ומחשידה מדי: "החלטתם את הדבר להנאתכם. היה לכם להשיב, רבינו משה, ממי נאה ללמוד, ממך או מתלמידך? לא ממך שנצטערת עליה?", כנראה שאתם מעדיפים את השופטים הקטנים והמוכרים, שאפשר ליצור איתם 'קשרים'...

הנבון שיודע לסרב

מה קורה כאן? משה רבינו, בכבודו ובעצמו, פונה לבני ישראל ואומר להם שצריך למנות שופטים. למהלך הזה יש נימוק מצוין, כדברי משה "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם ורִבכם?", וכמו שהזהיר יתרו את משה "נבֹל תבֹּל" – ולכן חייבים לשתף את הציבור בנטל ההנהגה. האם היה ראוי לסרב לדברי משה? – כן! לא תמיד טוב להיות "ילד טוב ירושלים". לפעמים צריך לדעת להיות קצת חוצפן ולומר למשה רבינו: לא רוצים! לא רוצים מישהו אחר, רק אותך!

אפשר להפנות את הטענה גם אל השופטים שעומדים להתמנות (ומדובר באלפי אנשים, משרי עשרות ומעלה): לא הייתם צריכים להסכים כל-כך מהר! יותר טוב היה לומר למשה, אנחנו לא מתאימים לתפקיד כזה, רק אתה יכול באמת להנהיג את עם ישראל.

הדבר הזה מוסבר על-פי נקודה נוספת בפירוש רש"י. משה רבינו אומר "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידֻעים", אבל בהמשך נאמר "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים", ומפרש רש"י: "אבל נבונים לא מצאתי". נבון הוא מי ש"מבין דבר מתוך דבר", ובהקשר שלנו: כאשר משה רבינו פונה לאדם נבון ואומר לו לעשות משהו – עליו להבין דבר מתוך דבר ולדעת לזהות האם זו הצעה שצריך לקפוץ עליה בשתי ידים, או שהדבר הנכון הוא דוקא לסרב, וזה מה שבאמת רוצה משה! באותה מדה, כאשר משה מציע לאדם הנבון להיות בעצמו מנהיג – התגובה הראשונה שלו צריכה להיות: אני לא מתאים!

לומר 'לא' לבעל שם טוב

הרעיון הזה מתחיל להשמע כמו סיפור חסידי... אכן, הרב הקדוש רבי שלמה מראדומסק, בספרו 'תפארת שלמה', ממחיש את הדבר בסיפור הבא[א]:

אחד מגדולי תלמידיו של הבעל-שם-טוב היה רבי מיכל מזלוטשוב, צדיק גדול ותלמיד חכם עצום. פעם הגיעו אל הבעש"ט יהודים מעיר חשובה, והתחננו שישלח להם את רבי מיכל להיות רב העיר. הבעש"ט פנה לרבי מיכל ואמר לו שראוי שיקבל את המשרה הזו. אבל רבי מיכל סרב. הבעש"ט התווכח איתו עוד ועוד, הרבי אומר והחסיד מסרב. הויכוח 'התחמם' כל כך, עד שהבעש"ט אמר: אם לא תשמע אלי, לא יהיה לך חלק לא בעולם-הזה ולא בעולם-הבא! ורבי מיכל בשלו: אף-על-פי-כן, אני לא יכול לקבל על עצמי דבר שאני מרגיש שהוא לא מתאים לי. אז חייך הבעש"ט ואמר בפנים מאירות ושמחות: ברוך השם שזכיתי לתלמיד כזה. דע לך שכל מה שאמרתי היה כדי לנסות אותך, והנה עמדת בנסיון.

בהמשך, רבי מיכל אכן היה לרב ומנהיג גדול בישראל. אבל זה היה המבחן לנקודת האמת שלו: כשהוא מרגיש בוודאות שהדבר אינו שייך לו, הוא מוכן לסכן את הכל ובלבד שלא יתכחש לאמת הפנימית שלו. וכך מסיים התפארת-שלמה את ההסבר בפסוקים שלנו:

והנה על בחינת הנסיון הזה הוא שהוכיח משה רבינו ע"ה את ישראל באמרו "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים" כו' – "אבל נבונים לא מצאתי". רצה לומר, זה דבר גנאי לכם שמיד קבלתם עליכם, והיה לכם להבין דבר מתוך הדבר שאמרתי לכם שתהיו ראשים היה לכם להבין מזה שלא תחפצו להיות בשררה על ישראל. וזה שאמר אבל נבונים לא מצאתי, שלא הבנתם את דברי לעמוד בנסיון למאן בתחלה בשררה כמו המעשה מהבעש"ט כנ"ל.

נוכל להוסיף שהנבון יודע את סוד העיתוי הנכון, כמו שרמוז בפסוק "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים"[ב] – תכונת הבינה היא לדעת את הזמן והעת המתאים, "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים"[ג]. עת לסרב להנהיג, ועת ליטול ביד את מטה ההנהגה. ומי שיודע לומר 'אני לא מתאים' – הוא המתאים ביותר להיות המנהיג בבוא העת. כך אנו מוצאים אצל משה רבינו עצמו (כפי שמדגיש התפארת-שלמה), שבתחילת דרכו סרב בתוקף לשליחות שה' הטיל עליו – ולכן אין מנהיג ראוי ממנו.

ואם היו מסרבים...

ראינו, אם כן, שמעבר לעובדות היבשות שמשה אומר לישראל מסתתרים רמזים עבים של תוכחה: ברובד האחד, כמו שאומר רש"י, משה מוכיח את ישראל שהם מוותרים על הנהגתו ומעדיפים שופטים שאפשר 'להסתדר' איתם. ברובד השני, כמו שמסביר התפארת-שלמה, משה מצטער שאין בעם ישראל נבונים המבינים דבר מתוך דבר ויודעים מתי מתבקש לסרב למשה, ובכלל, לסרב להיות מנהיג.

ויש רובד נוסף. בכל 'נאום הפתיחה' של ספר דברים, משה חוזר על כך שהוא עצמו לא זוכה להכנס לארץ. האם הגזרה הזו היתה יכולה להשתנות? אפשר לומר שגם זה חלק מהתוכחה! אילו נהגו ישראל כראוי, היו זוכים שמשה עצמו יכנס לארץ. גם זה רמוז בדברי משה לישראל אצלנו, כמו שמוסבר בספר 'מי השילוח':

כאשר היו קרובים לכנוס לארץ ישראל, והרגיש משה רבינו עליו השלום כי רצון השם יתברך הוא שעל-ידי יהושע יכנסו לארץ, והוא היה רוצה שיתפללו ישראל לה' שאינם רוצים במנהיג אחר, וזה שרמז להם במאמרו "לא אוכל לבדי" כו'... כדי שיבינו שהוא צריך לתפלתם כעת... והם לא הבינו ואמרו "טוב הדבר"... ועל כן אמר אחר כך "ואקח מאתכם אנשים חכמים וידועים" כו' ואמרו חז"ל מה שלא הוזכר נבונים כי נבונים לא מצא וז"ש ונבונים לא מצאתי רומז כי לא מצא מי שיבין כוונתו, כי באם הבנתם את כוונתי והתפללתם אולי הייתם מועילים בתפלתכם.

אם ישראל היו מתעקשים, דורשים ומתפללים, שמשה רבינו ינהיג אותם ויכנס לארץ – יתכן שהגזרה היתה משתנה. אבל משה לא יכול לומר זאת בפירוש, כי צריך שהדרישה תבוא מישראל עצמם. אילו ישראל היו נבונים, המבינים דבר מתוך דבר, היו עומדים על סוף דעתו של משה ואומרים, למשה ולקב"ה: איננו רוצים מישהו אחר, רק משה רבינו! בספרי הקבלה מבואר שנשמת משה רבינו היא היא נשמת מלך המשיח, אלא שעליה לעבור הרבה 'גלגולים' עד שה"גואל הראשון" יהפוך ל"גואל האחרון". אך כאן אנו למדים שהדבר תלוי בעיקר בנו: אם בני ישראל היו מספיק רוצים שמשה ימשיך להנהיג אותם, הוא היה הופך בפועל לגואל האחרון!

ההסבר הזה מתקשר להסבר הקודם: כמו שישראל היו צריכים להתפלל שמשה יכנס לארץ, כך אם כולם היו מסרבים לקבל את השררה-המשרה של הדיינות, ממילא הכל היה 'נופל' על משה, והיה מתקיים בו הפסוק שנאמר על מלך המשיח "ותהי המשרה על שכמו"[ד].

 

מתוך שיעור ד' מנחם-אב תשע"ב



[א] תפארת שלמה פרשת דברים. הסיפור מופיע כאן בעיבוד חופשי.

[ב] דברי הימים א' יב, לג.

[ג] קהלת ג, א.

[ד] ישעיה ט, ה.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION