הפרעת אכילה

האם הסביבה מאיימת לבלוע אותי, או שאני מוכן לבלוע את כל העולם? מאיפה מקבלים כח להתמודד נכון עם הסביבה, ואיך הכל קשור להפרעות אכילה?

 

המרגלים הוציאו את דבת הארץ רעה בטענה שהיא "ארץ אוכלת יושביה". יהושע וכלב, לעומתם, התבטאו על יושבי הארץ "לחמנו הם". מוסבר שהמרגלים לא רצו לצאת מהגנת ענני הכבוד וסיפור הצרכים מהשמים, שאפשרו לשהות באוירה רוחנית, וחששו להבלע בטרדות המציאות הגשמית. יהושע וכלב סמכו על הבטחת ה' ועל מנהיגות משה (כדברי חז"ל), והיו חדורי בטחון שעם ישראל 'יאכל בלי מלח' את יושבי הארץ ויתמודד נכון עם המציאות, ינהיג אותה מכח התורה ולא יגרר ו'יאבד את הראש'.

במושגי הקבלה והחסידות, האכילה והעיכול הם הכח לברר את המציאות החיצונית – להפנים משהו מהסביבה, לקחת את החלק המזין והטוב שבו (הניצוצות הקדושים) ולהשתמש בו לבנין הגוף ולפעילות ברוכה ולפלוט את הפסולת המיותרת החוצה. אכן, אדם אינו שולט במציאות אלא 'מתמכר' אליה לא יכול לבררה. על כך כתוב "עם הארץ אסור לאכול בשר" – לעם הארץ, שאינו מסוגל לברר את הבשר, להשתמש בו נכון ולרומם אותו מכח התורה, לא ראוי לאכלו.

"עם הארץ אסור לאכול בשר" מתפרש גם כקשור ומכור (כמו אסור בבית הסהר) – הוא חש חייב לאכול בשר, ללא בחירה ושיקול דעת, וממילא לא הוא השולט בבשר אלא הבשר שולט בו, הוא לא אוכל אלא נאכל (ובמקום שה'חי' שהוא אוכל יעלה למדרגת 'מדבר', הוא עצמו הופך להיות 'שור' או 'תרנגול' הנמשך אחרי תאוותו...).

הדברים נכונים גם לכל התייחסות למציאות, לחברה או לתרבות הסובבת – מי שבא מעמדת השפעה ובחירה יכול לקבל מהסביבה ולהכניס לקדש בצורה מבוקרת תופעות מהחוץ, אך מי שאינו נטוע היטב בתורה מסתחרר מהתרבות או החברה החיצונית ונבלע על ידה. איזון הנפש מתבטא גם בעמידה יציבה מול הסביבה, כשהאדם אוכל במדה, כמה שהוא מסוגל לעכל, ללא פחד (וגם ללא 'עינים גדולות' שגורמות לו לבלוע יותר ממה שהוא מסוגל ואחר מכן להקיא).

במערכות הגוף, מערכת העיכול שייכת לספירת המלכות – ה"אשת חיל", הדואגת לתזונת בני ביתה ("ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה"). יש צד נשי במפגש המתחשב במציאות ומקבל ממנה את מעלותיה, ולא רק 'כובש' אותה מבחוץ ("איש דרכו לכבוש"). אותו צד נשי יכול לגרום גם להיסוס, פחד ורתיעה מהמפגש. זו הסבה הפנימית לכך שאנורקסיה מופיעה הרבה יותר אצל נשים – הפחד מהמציאות מתבטא בפחד מאכילה (אך כמובן, הדברים יכולים להופיע – בגשמיות או ברוחניות – אצל גברים ואצל נשים).

ההתגברות על הפרעת האכילה תלויה בחיבור הצד הנשי-המעכל לממד הזכרי-הכובש בנפש. פסיכולוגים תולים לעתים אנורקסיה בקשר עם אמא דומיננטית, אך אפשר לתלות אותו גם בחוסר קשר מספק ומעורר בטחון עצמי עם האבא. בתורה האב או הבעל יכולים להפר את נדרי הבת-האשה – הנדר הוא בדרך כלל איסור-עצמי על אכילה או הנאה אחרת מהמציאות, והאב או הבעל נוסכים בטחון באשה שביכולתה לאכול-להנות באופן מתוקן ומבורר. מצוי עוד יותר ש"חכם מתיר את הנדר מעיקרו" – הקשר לחכם-צדיק מאפשר לאדם לגשת לבירור המציאות בבטחון. גם מי שלא בטוח בכחו שלו, יכול לסמוך על כוחו של רבי ששולח אותו, או של משפיע שעוזר לו לאמוד נכון את עצמו ואת המציאות ולפנות לבירורה במרץ ובשמחה. יהושע וכלב, הסומכים על הנהגת משה, מלמדים אותנו כיצד לצאת ולפעול במציאות כראוי.

---

כנס העשור של תורת הנפש בנושא "טיפול מתוך באמונה" יתקיים ביום שני ב' תמוז תשע"ז בירושלים

לפרטים וקריאה נוספת:  torathanefesh.org

התפרסם לראשונה בעלון שבת בשבתו

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION