רבי אלימלך מטאש – ריקוד של מצווה

לרבי אלימלך מטאש יש זיקה מיוחדת ל"מצוה טאנץ" - לשמח חתן וכלה. מדוע? אפשר לומר שכל אלימלך הוא גלגול של אלימלך הראשון - אלימלך איש נעמי שרוקד לפני רות.

רבי אלימלך, ה'סבא קדישא' מטאש, היה בנו של מייסד שושלת טאש, רבי משולם פייש סג"ל-לאווי. בעת פטירת רבי משולם בכ"ח בסיון תרל"ג, היה רבי אלימלך עדיין נער. את מקום רבי משולם מילא חתנו, רבי יהוסף רוטנברג מקוסון. רבי אלימלך גדל והתחנך בבית גיסו, נישא לבתו של הרב יצחק אייזיק וייס אב"ד סבליאבה, ולאחר נישואיו עבר למקום מגורי חותנו במונקאטש. בשנת תרנ"ח התמנה לשבת על כיסא אביו בטאש בעידוד רבו, רבי אליעזר מקומרנא. נפטר בכ"ג בכסלו תש"ג.

כאשר השיא רבי מאיר יוסף מקרעסטיר את אחותו (לאחר פטירת אביו), השתתף הרה"ק רבי אלימלך מטאש זצ"ל במסיבת שבע ברכות ונתכבד באמירת שבע ברכות. כשהגיע לברכה אחרונה העמיד את הכוס על השלחן, עמד ממקומו והחל לרקוד לפני הכלה [מנהג קדום בו רוקד הצדיק עם הכלה כשהם אוחזים באבנט או במטפחת משני הקצוות]. שאל איש אחד לחבירו: מה היתה כוונת הרבי הקדוש? ענה לו חברו שהיה שמח מאד בזה שיתומה נישאת. כשהגיע לברכה אחריתא שוב לא היה יכול להתאפק, ועל כן התחיל לרקוד.

כשהשיא רבי מאיר יוסף מקרעסטיר זצ"ל את בתו הראשונה, הגיע הרה"ק רבי אלימלך מטאש זצ"ל על החתונה. רבי אלימלך רקד ריקודין של מצוה (מצוה טאנץ) לפני הכלה וסיגאר בפיו, במשך חצי שעה. הוא רקד בדביקות כל כך, שכל הקהל עמדו סביבו הסתכלו במשך כל אותו הזמן, ולא הורידו עיניים מהצדיק על אף שלא היו מחסידיו.

בשני הסיפורים, מורגשת זיקתו המיוחדת של רבי אלימלך לשמחת חתן וכלה. בפרט חיבב הרבי את ה'מצוה טאנץ', בו רוקדים קרובי המשפחה והאורחים החשובים לפני הכלה. ניתן לומר, שכל 'אלימלך' המופיע במשך הדורות הוא גלגול של האלימלך הראשון בהיסטוריה – אלימלך איש נעמי. בכל 'מהדורה משופרת' שלו הוא מתקן דבר מה נוסף מגלגולו הראשון. כך אפשר להבין את שמחתו של רבי אלימלך בחתונת היתומה: אלימלך הראשון נפטר לפני שהשיא את שני בניו, והרבי מטאש משלים את החסר בשמחתו. רבי אלימלך מטאש הוא בעצם אלימלך, שהיה מגדולי דורו, הרוקד את ריקוד המצווה לפני רות וערפה כלותיו.

אפשר להבין מדוע רוקד אלימלך לפני רות, אמה של מלכות. אך מדוע אנו אומרים שעושה כך גם לכבוד ערפה, אמו של גלית הפלישתי?

כאן מופיע שוב הכלל הגדול של החסידות, הקובע כי גם הרע בשרשו הוא טוב. אלא שקודם לטוב הסטנדרטי, התיקון, מופיעה תמיד הגרסה העצמתית והמסוכנת שלו, התֹהו. ערפה היא בעלת פוטנציאל גדול יותר (ואף כוללת בתוכה את אחותה רות, כשזו יוצאת כהרחבה מהאות השנייה של ערפה). אלא שכדרכו של תֹהו, המעוניין להתממש עכשיו ומיד בלי להתחשב בשיקולים נוספים, היא אינה מסוגלת לשאת את הנדודים חסרי הוודאות עם חמותה נעמי. בריקודו לפניה, מעלה אותה אלימלך אל הקדושה ומצרף אותה אל אחותה רות, שגם היא עצמה "פרידה טובה" שיצאה ועלתה משדה מואב. [פעולת העילוי מדור לדור רמוזה בהשלמה של רות-ערפה, העולות יחד 31 ברבוע – סכום בני המשפחה האנושית הראשונה, אדם-חוה-קין-הבל-שת, לא ברבוע, הנתקנת במשפחה היהודית הראשונה, אברהם-שרה-יצחק, א-ל ברבוע.]

והנה, ראשי התיבות ערפה רות הם ער, כשם בנו הראשון של יהודה. ער גם הוא הופעה של תֹהו, ניצוץ משיח שלא התממש במציאות והפך מער ל"רע בעיני ה'". ככלל, סיפורו של המשיח רצוף בקשיים ונפילות: חטא לוט ובנותיו (ממנו יוצאות רות המואביה ונעמה העמונית, אמהות המלכות), חטא ער ואונן, מעשה יהודה ותמר, וגם גלות אלימלך למואב, עליה נמתחה ביקורת חריפה בחז"ל. אך הכל מסובב מאת ה', "נורא עלילה על בני אדם". זהו סוד "אני ישנה" בגלות, "וליבי ער" לחפש ולמצוא ניצוצות קדושים, החבויים דווקא בה (כרמוז בפסוק נוסף בשיר השירים, "אמצאך בחוץ"). בנישואי ערפה ורות לבני אלימלך משבט יהודה מתחילה עלית ניצוץ-ער בדרך ללידת דוד מלכא משיחא. בהמשך הורג דוד את גלית בן ערפה, ואבישי בן צרויה אחיינו הורג בהמשך את ערפה עצמה. בכך הוא שובר את קשיות העורף שלה, ומכין אותה לתיקון נינוח ושמח יותר בריקוד המצווה של הרבי.

בהספד על הרבי מטאש, סיפר הגה"צ ר' הערצקא ווידער זצ"ל, אב"ד נירעדהאז: 

כשהגיע הרה"ק מטאש לקרעסטיר לרגל שמחת נישואי בתו של הרה"ק ר' מאיר יוסף זצ"ל עם בן אחיו רצו רבנים לדרוש בעת החתונה, כפי שהיה אז המנהג, ולא הניח הרה"ק מטאש שידרשו. ואמר אז "פקודי ה' ישרים", מה שמתקנים עם תורה – "פקודי ה' ישרים", מתקנים גם עם "משמחי לב" (וואס מ'טוט אויף מיט "פקודי ה' ישרים", קען מען אויפטוהן מיט "משמחי לב").

והוסיף בהספד: צדיקים היו אומרים שכשיבואו לעולם העליון לא ינוחו ולא ישקטו עד שיביאו את המשיח, וכשבאו לעולם העליון כיבדו אותם לדרוש. אבל כבודו, שלא נתן לדרוש אז על החתונה, לא ירצה גם בעליון העליון לדרוש דרשה - ואם כן ישתדל נא להביא משיח...

תהליך העלייה השמחה של ערפה ורות יושלם בביאת המשיח במהרה בימינו, בכך שהשאיפות העזות של אורות דתֹהו יגשימו את עצמן בצורות הפעולה של הכלים דתיקון. ברוח דברי רבי הערצקע בהספדו, תורתו של משיח (אותיות יִשמח ויְשמח) היא תורה שמחה ויש להביאו "ברוב שירה וזמרה" (כמלים האחרונות ששמענו מפי הרבי מליובאוויטש). בשמחת חתן וכלה בפרט – שמחת פקידת האיש את אשתו – פועלים את פעולת "פקודי הוי' ישרים", פקידת ה' לגאול את עמו באהבה. מי שנותן את דעתו בכל מעשיו להבאת הגאולה – לתקן תיקונים בתורה כמו בהכנסת כלה – לא נותן ל'דרשות' להסיח את דעתו מהתכלית, פקידת ה' את עמו, שלאחריה תתגלה לנו "תורה חדשה" ומשמחת, "פקודי הוי' ישרים משמחי לב"!

כשמקבלים מעט 'חוש' על התיקונים שפעל רבי אלימלך בריקודיו לפני הכלה – מראשית ההיסטוריה של בית דוד ועד לתכליתה בביאת המשיח – גם אנחנו עומדים מרותקים להביט בו רוקד בדבקות והסיגאר בפיו, ומחכים שהריקוד יפעל את פעולתו וכולנו נלך ביחד ל'משיח טאנץ'. אבל אולי לא די בהבטה. כדי לזרז את ביאת המשיח, יש לקום ולרקוד!

 

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION