ה'פני מנחם' מגור – לשון חכמים מרפא

צדיקים משתדלים לשמח את הבריות ואת חסידיהם על אחת כמה וכמה הפני מנחם שהסתלק בצאת שושן פורים

רבי פנחס מנחם אלתר מגור, ה'פני מנחם', נולד בשנת תרפ"ו כבן זקוניו של רבי אברהם מרדכי אלתר, ה'אמרי אמת' מגור. לאחר כיבוש פולין נמלט מאירופה יחד עם אביו, ועלה לארץ ישראל בפסח של שנת ת"ש. מונה לראשות ישיבת 'שפת אמת' על ידי אחיו ה'בית ישראל', שכיהן אז כאדמו"ר מגור. טרם מינויו לאדמו"ר כיהן ה'פני מנחם' כחבר נשיאות ונשיא מועצת גדולי התורה, וכיו"ר אגודת ישראל. נודע בתוקף התנגדותו למסירת שטחי ארץ ישראל לידי גוים. לאחר פטירת אחיו ה'לב שמחה' בשנת תשנ"ב, התמנה כאדמו"ר לחסידות גור וכיהן בתפקיד כשלוש וחצי שנים. תפילותיו ודרשותיו התאפיינו באריכות והתלהבות, וגם עם הבאים להתייעץ עמו האריך בשיחה יותר מאביו ואחיו, האדמו"רים הקודמים. כל ימיו חי בצניעות רבה, והתגורר באותה דירה ישנה בה חי עם אמו לאחר פטירת אביו. הפיגועים שבאו בעקבות הסכם אוסלו השפיעו קשות על בריאותו, ובמוצאי שושן פורים של שנת תשנ"ו נפטר. על פי עדות משמשו התבטא לפני פטירתו: "מיתת צדיקים מכפרת. כלל ישראל שרוי במצב קשה. צריך מסירות נפש בשביל כלל ישראל. אני רואה שכאן קשה לפעול, ומלמעלה אפשר לפעול הרבה יותר". ואכן, גל הפיגועים פסק לאחר פטירתו.

אחד מחסידיו של ה'פני מנחם' הגיע אליו בסופו של חודש אלול, וסיפר כי עליו לעבור השתלה של איבר פנימי כלשהו. כבר נקבע לשם כך תור בבית הרפואה, והתאריך לניתוח הוא מספר ימים לאחר שמחת תורה. נענה רבנו ואמר: הלא עומדת בפתח שנה חדשה, ומה לך לתכנן את המחר? בוודאי תבריא ולא תזדקק לכך... החסיד הנרגש נכנס שנית אל האדמו"ר במוצאי ראש השנה, ושאל אותו: האם לבטל את התור שנקבע? רבנו השיב בחיוב, וימי החגים עברו על החסיד בשמחה ורווחת נפש. כאשר הגיע היהודי קודם שמחת תורה, אמר לו: כעת כשהנך בריא, תוכל לשמוח עם התורה הקדושה ביתר שאת! כמובן ששמחת תורה כזה לא חגג האיש מימיו... אולם במוצאי החג, כשבא לקבל ברכת פרידה מרבו, עיכבו הרבי ואמר לו:  אמנם תצטרך לעבור את ההשתלה, אולם אין מקום לדאגה. מהר מאוד תבריא ותצא מכל העניין. בראותי את המתח העצום שנכנסת אליו בשל הניתוח, ביקשתי לתת לך לפחות כמה ימים של רוגע ושמחה.
החסיד הנדהם שאל מה לעשות, הרי התור לניתוח בוטל! ענה לו הרבי שיבדוק, שמא התור עודנו פנוי? למרבה הפלא התברר שאכן כך הוא, והחסיד עבר את הניתוח בהצלחה ושב לאיתנו. כשהגיע אל ה'פני מנחם' לאחר שהבריא, קידם את פניו בשמחה ואמר לו: אמנם נגזר עליך לעבור את הניתוח, אך עוגמת הנפש לא נגזרה עליך. אמרתי לך לבטל את התור כדי לעודד את רוחך, אולם לאחר מכן התקשרתי בעצמי לרופא והוריתי לו להותיר את התור על כנו...

בתעלול פורימי למדי, מעניק הרבי לחסידו שמחת חג מהודרת. אך לא רק לשלוותם של החולים דאג, תוך שהוא נוטל על שכמו את הדאגה לרפואתם, אלא גם לבני משפחותיהם:

ומעשה שהיה, בחסיד שהגיע לחוג את יום הכיפורים במחיצת הרבי, בעוד משפחתו שוהה בבלגיה. זמן קצר לפני כניסת הצום התקשרו בני המשפחה בבהלה להזכיר את בנם התינוק, שנפל כעת מחלון הבית ומצבו קשה. הרבי הורה לא לספר לבינתיים לאב אודות בנו, בכדי לא לצערו. והוסיף: "אף כי ראוי שאבא יתפלל על בנו, כאן אתפלל אני במקומו". שמו של התינוק נרשם על פתק שהונח לנגד עיני רבנו כל אותו יום כיפורים, וגם לאחר מכן ליווה את תהליך השיקום המורכב. לעיתים ביטל את חששות הרופאים, ולעיתים העלה חששות משלו, אך לאחר שהתאמתו שב והבטיח כי הילד יתרפא רפואה שלמה, וכך היה.
גם במקרים קשים יותר נהג להרעיף על החולה דברי חיזוק ועידוד, ואף בעודו יודע כי ימיו ספורים. פעם שוחח עם חולה בטלפון בנימה בוטחת כזו, עד שהלה השתכנע כי אכן אין מחלתו חמורה כלל. מיד לאחר שנותקה השיחה נתן דרור לצער שכלא בליבו, נאנח עמוקות, ואף לא הכניס כל אוכל לפיו עד למחרת. יש ואמר אחר כך: "ידעתי את המצב לאשורו, אך לא הסכמתי שיפטר מן העולם בעצבות ומרה שחורה".

דרכו זו של ה'פני מנחם' נתמכת בסיפור ידוע: רבי משה לייב מסאסוב ביקר פעם חולה הנוטה למות, וכשראה עד כמה הוא מיואש ממצבו עמד ונשבע לו כי יבריא. החולה אמנם שמח והתחזק מאוד, אך לאחר כמה ימים התגברה מחלתו שנית והוא נפטר. כאשר תמהו תלמידיו על שבועתו שיצאה לבטלה, אמר כי כשם שמחללים את השבת עבור חיי שעה, "נח לו למשה לייב לאבד את עולמו ובלבד שיחיה נפש מישראל, ולו חיי שעה", רבי משה לייב חש כי אם יבלה החולה את שארית ימיו בפחד מן המוות, לא יהיו חייו חיים, ואולי אף יתקצרו.

פעולה כזו היא בסוד החשמל, כאשר החולה האנוש רחמנא ליצלן חש בגופו (ככינוי המחלה בלשון חכמינו: "חש" בראשו, בבטנו וכו'), והצדיק (שעניינו שמירת ברית המילה) מל ומבדיל אותו מכל דאגה. לעיתים הישועה (הופעת ש"ע נהורין) היא שלמה ומוחלטת, והיינו המתקת הרע במלול ודיבור, ולעיתים הינה לחיי שעה בלבד.

כאמור במספר מקומות, התהליך של חש, מל, מל מקביל להכנעה-הבדלה-המתקה, כאשר כל אחד מהשלבים כולל בתוכו את שלשתם. המתקה לחיי שעה היא מל שבחש, המתקת המרירות של ימי החולה האחרונים. זאת ועוד: גם כאשר לעינינו הועילה ההבטחה לחיי שעה בלבד, בוודאי שהשפעתה נמשכת הלאה לחיי עולם, בהמתקת הדינים שפועלת לנשמת הנפטר ומסייעת לה בעולמות עליונים. ההמתקה המוחלטת, מל שבמל, מתרחשת כאשר דברי הצדיק ובטחון החסיד פעלו את פעולתם לרפואה שלמה.

 

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION