..רבי זושא - בין כה וכה לא תבין את הסוגיא

רבי משולם זושא (או זוסיא/זוסיל) מאניפולי. תלמיד המגיד ממעזריטש ואחיו הגדול של רבי אלימלך מליז'ענסק. נודע בענוה וביראה שלו ובעבודתו את ה' בתמימות גדולה. בגלות ממושכת שערך עם אחיו השיבו רבים בתשובה. הסתלק בב' שבט תק"ס ומנוחתו כבוד באוהל הרב המגיד באניפולי. 

 

פעם פנה הרב המגיד לרבי זושא – "זושא, למה אתה לא מטייל בעולם? העולם גדול, יש הרבה מה לראות". שמע רבי זושא את דברי רבו, לקח את מטלטליו ויצא לדרך. בדרכו הגיע לעיירה רחוקה, סמוכה לפראג, שם מצא באכסניה, ליד התנור, תלמיד חכם יושב שקוע בלימודו. היה זה רבי רפאל הכהן כ"ץ מהמבורג, בעל ה'תורת יקותיאל', מגדולי תלמידי הגר"א. ה'תורת יקותיאל' הוזמן לכהן כרבה של פראג, רבנות מכובדת – על כס המהר"ל והגדולים שאחריו. מנהג פראג מדורי דורות היה שלפני קבלת רב לעיר – בכבוד מלכים – עליו להגיע לעיר סמוכה וגדולי פראג מציגים לפניו סוגיא מוקשית, ולאחר הזמן שקוצב הרב לעיונו בסוגיא באים הלמדנים לשמוע ממנו את ביאורו, ורק אם הביאור מתיישב על לבם הוא מוכתר לרב העיר. רבי רפאל, שבקש שלשה ימים לעיין בסוגיא, ישב כעת והתעמק בלימודו.
רבי זושא התחיל קצת 'להשתולל' סביבו – הסתובב בחדר עם נעלי עץ רועשות והעלה הרבה עשן בלולקע שלו. רבי רפאל הקפיד על ההפרעה ופנה אליו – "בבקשה תתחשב בי, אני מנסה ללמוד ואתה מפריע". רבי זושא המשיך במעשיו, ותוך כדי כך סינן בשקט שוב ושוב 'אתה בין כה וכה לא תבין...'. לבסוף שאל אותו ה'תורת יקותיאל' – "ואתה כן יודע?". "ודאי שכן", ענה רבי זושא. הוא נִגש ובקש מהרב שיראה לו מהי הסוגיא והתחיל ללמוד – קודם כל, את פשט הגמרא, רק לקרוא את המילים. רבי רפאל שמע את לימודו, במתיקות ובטוב טעם שכלי שמעולם לא שמע, וממש יצא מכליו, עוד לפני ששמע את התירוץ לקושיותיו. כשראה רבי זושא שהרב 'נתפס', עצר ואמר לו, "ראית שאני יכול ללמוד ואני מוכן לומר לך את הסבר הסוגיא, אבל רק בתנאי אחד, תשבע לי בשבועה חמורה שאם תשמע את הפשט הנכון ובזכות זה תהיה הרב של פראג אזי תבקר אצל הרבי שלי – המגיד ממעזריטש. תבוא להכיר את מי שאתה ורבך כל כך מתנגדים אליו ומחרימים אותו".
לרבי רפאל לא נותרה ברירה, והוא קבל את התנאי. רבי זושא הסביר לו את פירוש הסוגיא, וכעבור הזמן הקצוב הגיעה המשלחת מפראג, רבי רפאל חזר על הפשט שלמד ורבני פראג, שממש יצאו מכליהם, קבלו אותו בכבוד מלכים להיות רבה של פראג. כמו שר המשקים, "וישכחהו" – רבי רפאל שכח מהתנאי. כעבור שנה חזר אליו רבי זושא לביקור מיוחד, ואמר לו שעליו לקיים את תנאו. רבי רפאל היסס ואמר שעליו להוועץ ברבו, הגר"א, האם הוא מחוייב לקיים את התנאי. הגר"א – על אף השקפתו על החסידים – פסק שעל רבי רפאל לקיים את התנאי, ורבי רפאל נסע למעזריטש. הוא שהה שם תקופה קצרה, וממש התפעל מגודל הקדושה של הרב המגיד (היתה שם גם תורה, אבל עיקר התפעלותו היתה מהקדושה שהרגיש שם).
כשחזר רבי רפאל לגר"א, סִפר לו בהתפעלות מה שראה במעזריטש והפציר ברבו המובהק שייסע אף הוא למעזריטש לראות את אותו רבי שהוא מחרים ופוסל. הגר"א ענה לו בסיפור: "לפני שנים ישבתי בבית המדרש ולמדתי, לידי ישב בחור אחד ועסק גם הוא בכל הסוגיות בהן עסקתי, ובטרם אספיק לומר את חידושיי, הוא אמר אותם. חשבתי שלא יתכן כזה דבר פלא מצד הקדושה, ודאי הוא בא מהסט"א, לכן ברחתי משם. אותו דבר במעזריטש, אני חושב שאולי כל מה שהרגשת שם הוא מהסט"א – מעשה שטן". רבי רפאל, עם כל הדרת הכבוד, ענה לרבו "חז"ל אמרו ש'שטן זה יצר הרע', ועד שאתה חושש לנסוע לשם מצד הסט"א, אולי החשש הוא מצד יצר הרע שלך?". הגאון שמע את התשובה ולא היה בידו להשיב, אכן מי יודע מה דרכו של יצר הרע ובמה הוא בוחר להתלבש? הדברים הגיעו לכך שהגר"א כבר חשב לנסוע למעזריטש, אך בני ביתו מנעו בעדו. מסופר שמאז לא חזר רבי רפאל למעזריטש, משום כבוד רבו, אבל גם לוילנא כבר לא נסע יותר...

 תורת מהמקור

רבי זושא לא היה מפורסם בלמדנותו (והוא התאמץ ליצור תדמית כזו, עד שתלמידי המגיד אמרו שפלא איך ה'עולם' שכח מ-15 השנים בהן כיהן כרב עיר). אף על פי כן, אדמו"ר הזקן כינה אותו 'שר התורה', לאחר כמה מקרים בהם באר בפשטות סוגיות וקושיות בהן התקשו חבריו, הלמדנים העצומים, דוגמת אדמו"ר הזקן ורבי פינחס בעל ההפלאה. גם העובדה שהמגיד שלח אותו – בדרכו המיוחדת – לנסות להביא אליו את הגר"א מעידה על כח תורה מיוחד (מובנת יותר שליחות הלמדנים, הרמ"מ מויטבסק ואדמו"ר הזקן, שגם ניסו להגיע לגר"א ולהוכיח שאך שקר טפלו באזניו על החסידים – הגר"א ברח מהחלון, ולימים הצטער אדמו"ר הזקן שלא שברו את הדלת והתעקשו להביא שלום).

מהו כח התורה של רבי זושא? מסופר שבאחד הלילות ישבו אדה"ז ורבי אלימלך ועסקו ברא"ש, ורבי זושא נִגש שוב ושוב להדליק את מקטרתו מהנר שלהם ואגב כך כיבה אותו. כששאלו למה הוא רומז להם, אמר שמעומק עיונים שכחו את הדבקות בנותן התורה. הם קבלו את תוכחתו, אך שאלו 'מה יהיה עם הרא"ש?', והוא עיין בו ובאר להם את דבריו. רבי זושא לא סומך על שכלו, אלא נמצא בקשר הישיר לנותן התורה (ולחכמיה, עד שכל פעם שלא הבין דברי מחבר מסוים פרץ בבכי עד שהלה התגלה אליו ובאר הכל), ועליו ניתן לדרוש "החכמה מאין תמצא" – הוא לוקח את דברי התורה משרשם ב"רישא דאין" (התענוג, בגימטריא משולם זוסיל). אצל מי שהכל טוב ומתוק (כפשט השם זושא-זוסיל), והרי "אין טוב אלא תורה", הכל תורה חדשה – משם הוא יונק את האמת ואף את ה"אמת לאמתה" של התורה.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION