"עת לחשות ועת לדבר" – רבי דוד מלעלוב

רבי דוד בידרמן מלעלוב, מיסד שושלת לעלוב, נולד בשנת תק"ו במשפחה מתנגדת לחסידות, ולמרות זאת נמשך מצעירותו לחסידות. היה תלמיד רבי אלימלך מליז'ענסק ואחריו של החוזה מלובלין. נודע באהבת ישראל הרבה שלו, באי-אמירת תורה ברבים ובקירוב והחזרת יהודים רבים בתשובה (ביניהם מפורסם האדמו"ר הרופא, רבי חיים דוד ברנהרד). הוא קרב לחסידות את היהודי הקדוש ובהמשך אף השתדך עמו. עוד מתלמידיו – בנו רבי משה, רבי יצחק מווארקי, רבי ישעיה מפרדבורז' ורבי חנוך מווארשא.

רבי דוד הסתלק בז' שבט תקע"ד ונטמן בעירו לעלוב, פולין.

 

עם תום ה'שלשים' להסתלקות רבי דוד מלעלוב, נסעו בנו רבי משה – שלימים עלה ארצה והמשיך את השושלת – ותלמידו רבי יצחק מוורקי לרבי מרדכי מטשערנוביל. השניים נסעו לרבי מרדכי כדי להתייעץ עמו לאיזה רבי עליהם לנסוע כעת, ואולי אף כדי לתהות על קנקנו של רבי מרדכי בעצמו. עקב המרחק בין טשערנוביל ללעלוב שבפולין, רבי משה ורבי יצחק לא היו מוכרים בטשערנוביל, והחליטו להשאיר זאת כך ולא להזדהות בפני רבי מרדכי.

כשנכנסו השניים לרבי מרדכי, החל הלה לספר להם סיפור: לפני שאבא שלי, רבי נחום מטשרנוביל, הסתלק ישבתי ליד מטתו ובכיתי הרבה. אבע פנה אלי ושאל אותי למה אני בוכה כ"כ הרבה. עניתי לו, הוא מספר, שאני בוכה כי כל זמן שאתה אתי אתה מלמד אותי תורה, עוד מהינקות, ואם תעזוב אותי מי ילמד אותי?! ענה לי אבא – אל תדאג, גם אחרי שלא אהיה בעלמא דין אבוא אליך בכל עת ואמשיך ללמד אותך. וכך באמת היה, אבא מגיע אלי בקביעות ומלמד אותי תורה. לאחרונה אבי לא הופיע שלשים יום – הייתי מאד מודאג, אולי פגמתי במשהו, שאחרי קביעות של שנים רבות אבי חדל לבוא, אבל היום בבקר הוא בא ב"ה. כששאלתי מה קרה – למה שלשים יום לא היית פה? אף פעם לא היה כזה הפסק זמן! – ענה אבי שבדיוק לפני שלשים יום הסתלק אחד מגדולי הצדיקים, שאינך מכיר, רבי דוד מלעלוב. היות שבעולם הזה הוא לא אמר תורה בכלל, כבדו אותו בגן עדן שבמשך כל ה'שלשים' – שלשים יום ברצף – יאמר תורה, בנוכחות כל הצדיקים, ולכן לא יכולתי להגיע. עכשיו, עם סיום ה'שלשים', חזרתי אליך. כמובן שרבי מרדכי כבר ידע מי שני אלה, ובכל אופן, אחרי הסיפור רבי יצחק מווארקי פנה ואמר – זהו בנו ואני תלמידו... מה היה בהמשך? לא כתוב בסיפור, אבל אנחנו יודעים שבסוף שניהם הגיעו לרבי בונים מפשיסחא.

מה לומדים מהסיפור? יש צדיקים שלא אומרים תורה בעולם הזה ויש צדיקים (דוגמת אדמו"ר הזקן) שאומרים תורה בשופי, צדיקים שכל ענינם לומר הרבה תורה, כמו משה רבינו, "תורה צוה לנו משה", ועד מלך המשיח שיגלה תורה חדשה. הסיפור מלמד שאת הצדיקים שלא אומרים תורה מפצים אחרי מאה ועשרים. לא שאין להם תורה – יש להם תורה, אבל לענין אמירת תורה ברבים הם בגדר 'צדיק נסתר'. רואים שאפשר להיות צדיק נסתר בענין אחד וגלוי בענין אחר. בכל אופן, אחר כך, בגן עדן, מכבדים את הצדיק הנסתר לומר תורה.

הדבר קשור לסוד החשמל: חז"ל דורשים ש"חשמל" היינו סוד "עתים חשות עתים ממללות", כמו שכתוב בספר קהלת "עת לחשות ועת לדבר". על פי פשט, כל 'כח העתים' שבקהלת הן בעולם הזה – יש יום שצריך לשתוק ויש יום שצריך לדבר – אבל "עת" יכול להתפרש גם כזמן ממושך, עד שאפשר לומר שיש "עת" שהוא גלגול שלם, חיים שלמים. יש עת-גלגול שהצדיק בא לעולם בבחינת "עת לחשות" – תוך כדי הוא עושה הרבה דברים טובים – ואחר כך צריך לבוא ה"עת לדבר". ה"עת לדבר" יכול להיות בגן עדן, כמו אצל רבי דוד מלעלוב – שאותו עצמו כִּבדו לדבר – אבל מתבקש לומר שלא די בשלשים יום של "עת לדבר" בגן עדן כדי לפצות על שתיקה של חיים שלמים... הסבר כזה מזכיר סגנון של סיפורי הבעש"ט – 'בגלגול הקודם לא דברת, יש לך הרבה מה לומר לעם ישראל, לכן תחזור לעולם הזה שוב ובגלגול השני תדבר בשופי' (וכמוסבר בסוד הצמצום – כאשר מים פורצים סכר שעכב את הזרימה ה"ופרצת" הוא ביתר שאת ויתר עז).

יוצא שיש זוגות גלגולים של נשמה אחת בסוד חש-מל - הראשון שותק, 'חש', והשני מדבר, 'מל'. אכן, לפי הבעש"ט יש גם 'מל' מלשון ברית מילה – ממוצע בין 'חש' השתיקה ל'מל' הדיבור – לכן אפשר לפתח זאת לסדר של שלשה גלגולים: בגלגול הראשון הצדיק שותק, לגמרי נסתר. רבי דוד מלעלוב היה 'צדיק נסתר' רק לגבי אמירת תורה, אבל יש צדיקים נסתרים 'חש'ים לגמרי, שאינם מוכרים כלל. בגלגול השני הצדיק בא בשביל 'מל' לשון ברית מילה – כנראה כדי לעמוד בנסיון של שמירת הברית, בדוגמת יוסף הצדיק. בגלגולו השלישי מגיע תור ה'מל' מלשון דבור – הוא כבר שתק, הוא כבר תקן את הברית, וכעת הוא חפשי ופתוח רק בשביל לדבר, לשפוך בלי סוף 'מים חיים' ו'אור החיים' בעולם.

אם המדרגה האמצעית, 'מל' לשון ברית מילה, היא בדוגמת יוסף הצדיק, יתכן שהאב-טיפוס של הצדיק השותק הוא יצחק (לו דומה נכדו יוסף). בעוד אברהם הלך ופרסם אלקות בעולם, על יצחק כתוב שישב בבית, ייחד יחודים וחפר בארות. בחפירת הבארות הוא מעורר מ"נ, מעורר אנשים לתשובה – מקרב אנשים – אבל לא שומעים ממנו כל כך הרבה דברי תורה. יתכן שיצחק חוזר ביוסף. אחר כך, יוסף גם צריך לחזור. אף על פי שבדרך כלל מבדילים בין יוסף לדוד – שתי הבחינות של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד – אבל יש לומר שבמדה מסוימת 'מל'-הדבור של יוסף בא ב"נעים זמירות ישראל". לכן מובן גם למה מדוד לא נדרש לעמוד בנסיון – הוא כבר עשה זאת. הוא רק צריך להיות בעל תשובה. מלך המשיח, שיגלה תורה חדשה, הוא עצמו בעל תשובה. והנה, סדר שלש הנשמות – יצחק-יוסף-דוד – עולה בדיוק חשמל!

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION