התראה
  • Please enter your DISQUS subdomain in order to use the 'DISQUS Comments for Joomla!' plugin. If you don't have a DISQUS account, register for one here

שידוך נסתר

מורנו הבעל שם טוב, כצדיק נסתר, שבה את לב חותנו לעתיד - אך הקפיד שהשידוך יהיה איתו בעצמו, ולא עם חכמתו או תורתו. על גיס קדוש וכלה עם אמונה תמימה - סיפור לכבוד הילולת רבי גרשון מקיטוב.  

  • הדפסה
 
רבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו של הבעש"ט, נולד לאביו רבי אפרים בגליציה. רבי גרשון נודע כגאון ומקובל גדול ונמנה על חברי הקלויז המפורסם בברודי. בתחילה, טרם הכיר את הבעש"ט, התנגד לנישואיו עם אחותו. אך בהמשך, כשנודעה לו מעלת גיסו, דבק בו והיה לתלמידו. עלה לארה"ק בשנת תק"ז והתיישב בחברון ואח"כ בירושלים, שם למד תורה מפי רבי שלום שרעבי (הרש"ש). הסתלק בכ"ה אדר א' תקכ"א ומנו"כ בהר הזיתים.

 

בשבחי הבעש"ט (מז) מסופר אודות שידוך הבעל שם טוב לאחות של רבי גרשון מקיטוב:

אחרי זה לקח לו דרך אחרת שלא להסתיר עצמו כל כך, וילך לקהילה אחת בסמוך לק"ק בראד ונעשה שם מלמד. וימצא חן בעיני כולם, כי היה למדן מופלג עד מאוד והיה חכם גדול, עד שכל דברי הקהילה היו נחתכים ונגמרים על פיו.

וכאשר היה ריב בין אנשים היו באים אליו, והיה מוציא לאור משפטם. ושניהם הזכאי והחייב היה לבם שלם עמו, כי ברוב חכמתו היה מדבר על לבם עד שהוטב בעיני כולם.

והנה רבי גרשון קיטובער היה אב בית דין בק"ק בראד, ואביו רבי אפרים היה לו דין ודברים עם אחד מאנשי הקהילה שהיה הבעל שם טוב דר שם, וידבר עם בעל דינו שיסעו יחדיו לק"ק בראד לגמור ביניהם העניין על פי דין תורה.

ויאמר האיש: הנה יש אתנו פה מלמד אחד מופלג בתורה, והוא דיין צדק אשר בכל פעם שיבוא דין לפניו אזי שני הצדדים לבם שלם עמו, כי הוא מסביר הפסק היטב. נבוא נא לפניו ונסדר את טענותינו, ואם לא יוטב בעיני מעלתו – אז אסע עמו לק"ק בראד. וישמע לעצתו, ויבואו לפניו.

ומיד כשבא רבי אפרים לפני הבעל שם טוב, ראה ברוח הקודש שבתו היא בת זוגו. והנה אז היה דרך הלומדים הגדולים שכשבא לפניהם אורח הגון אומרים לפניו פשט, ויאמר הבעל שם טוב לפניו פשט על איזה רמב"ם בחריפות גדולה. ועוד אמר לפניו כמה פשטים, עד שנמשכה נפשו אחריו ותיקשר נפשו בנפשו.

ואחרי כן סדרו בעלי הדין טענותיהם לפניו, והיו ביניהם טענות מסכסוכים רבים, וכמו שעה הוציא לאור משפטם משפט אמת לאמיתו, ויפלא מאוד בעיני רבי אפרים, ויאהבהו מאוד.

והנה בינתיים נתוודע לו שהבעל שם טוב פנוי וצריך לישא אשה, ולו היתה בת גרושה. ויבוא אליו בסתר ויאמר לו: הנה שמעתי שמעלתו נצרך לאשה. אולי יכשר בעיני מעלתו לישא את בתי?

וישב לו: טוב הדבר, אבל בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים חפצים בי, לכן נצטרך להסתיר הדבר לבל יוודע לאיש. כי לא אוכל להעיז פניהם אחרי שהיטיבו לי תמיד וינשאו אותי למעלה. ואם רצון מעלתו בזה, אזי נכתוב קישורי התנאים למזל טוב ביחידות.

וגם זאת אני כופל עמכם, שתעשו שידוך עמי – לא עם תורתי וחכמתי. כי אין רצוני בשום אופן שתרבו בשבחי ברוב המעלות, כי אם שתכתבו סתם "מורנו ישראל בן מורנו אליעזר".

מאחר שנקשרה נפשו בנפשו הסכים לכל דבריו, וכתבו במזל טוב קישורי התנאים בסתם, ולא כתבו שם מקום ולא נודע הדבר לשום אדם.

ויהי בנסיעת רבי אפרים לביתו, חלה בדרך את חוליו אשר ימות בו ונפטר לעולמו. והודיעו הדבר לקהילה קדושה בראד לבנו רבי גרשון קיטובער, ויבוא אל אביו להספידו כדין תורה, וקיבל את כל הכתבים שנמצאו תחת ידו ובתוכם מצא 'תנאים' איך ששידך את בתו – היא אחותו של רבי גרשון – עם איזה איש ששמו ישראל.

ויהי לפלא בעיניו, כי אביו היה איש מפורסם ואיך יעשה שידוך עם נחות דרגא, וגם עם פלוני אלמוני שלא נודע מקומו ומשפחתו. ויספר הדבר לאחותו, ותאמר: אחר אשר הוכשר בעיני אבינו, אין להרהר אחר זה.

והבעל שם טוב המתין עד שייתם זמן המלמדות, ויבוא אל בעלי הבתים ויאמר: אלכה ואשובה אל מקומי. וידברו על לבו שירבו לו מוהר ומתן ויהיה אצלם עוד, אבל הוא לא פנה אליהם כי לא לזאת היתה כוונתו.

ויסע משם, ובבואו סמוך לעיר בראד וימהר ויתחפש וישנה את לבושו כאחד הריקים בפלעציל קצר וחגורה רחבה, וישנה את טעמו כאיש מגושם ואת לשונו ללשון עב, וילך לק"ק בראד לבית רבי גרשון הנ"ל. והנה שני בתי דין יושבים לפניו, והוא עומד עליהם לעיין תמיד בדינים אשר באים לפניהם.

ויעמוד הבעל שם טוב אצל הפתח, והיה סבור רבי גרשון שהוא איש עני, ולקח פרוטה ורצה ליתן לו. ויאמר: דבר סתר לי עמכם. וילך עמו לחדר אחד ויראה לו את התנאים, ויאמר לו: הבה את אשתי. וכאשר ראה הרב את האיש וכסותו ודיבוריו נתבהל מאוד ונשתומם על המראה, מה זאת עשה אביו ז"ל, ויקרא לאחותו ויספר לה את כל המאורע.

ותשב אמריה לו: אחרי שאבינו עשה זאת, אין להרהר אחריו ובודאי מהשם יצא זאת, ואולי יפוק מניה זרעא מעליא. ויעשו כן ויגבילו זמן החתונה.

וקודם החופה אמר הבעל שם טוב שרצונו לדבר עם אשתו מקודם, כמאמר חז"ל: "אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה". וידבר עם אשתו בסתר, ויגלה לה האמת איך ומה הכל כאשר לכל. וישביע אותה שלא תגלה מזה כלום, ואף שיעברו עליה עידן ועידנים אשר תהיה בדחקות גדולה – והכל קיבלה עליה ברצון.

כסות ולשון שינה

בסיפור זה, כמו בהזדמנויות נוספות בחייו, מחליף הבעל שם טוב בזריזות ובכשרון תחפושות שונות וממלא כמה 'תפקידים'. בתורתו, שנמסרה על ידי תלמידו בעל ה'תולדות', מבואר שעניין זה הוא בדוגמא של מעלה. גם הקב"ה "כסות ולשון שינה" בהנהגת העולם, והוא מדבר אלינו מתוך מצבי החיים השונים בדמויות רבות ושונות.

היכולת לשחק ולהתחפש באה ממדת המלכות. הצורך למלוך ולהשפיע על מי שנמוך במדרגתו מצריך לרדת אליו, לדבר עמו בלשונו ולהיראות אליו בצורה שיוכל להתייחס אליה. לכן פנימיות המלכות היא מידת השפלות, גם המלך הנכבד ביותר יודע שעליו להניח את כבודו בצד לצורך המלוכה, ולהיות מסוגל לדלג ממקומו למקום עמו בזריזות ובקלות.

כך אנו מוצאים בדוד המלך, עיקר ביטויה של מידת המלכות בעם ישראל: "והייתי שפל בעיני, ועם האמהות אשר אמרת – עמם אִכָּבֵדָה". ושוב התגלה בו כשרון המשחק "בשנותו את טעמו לפני אבימלך".

סגולת ההתחפשות מורה על כך שגם תחפושת מוצלחת במיוחד, אינה בית קבע עבור המתחפש. מתאים הדבר לבעל שם טוב, שבא להאיר בעולם את אור העצמות, מעל לכל גילוי מסוים ומוגדר. מי שדבק בעצמותו ומהותו של ה' יתברך, נעשים קטון וגדול שווים בעיניו. מבחינה זו גם להתלבש ולהתנהג כדיין ומורה הוראה, פירושו לעטות תחפושת שאיננה לגמרי טבעית.

עוד טעם לשינוי הלבוש הוא הרושם המתקבל – הגבולות וההגדרות של הדמויות השונות מיטשטשים, והמרחק ביניהם נעשה מורגש פחות. בתניא מבואר שבני ישראל הם עצם אחד ממש, ושלהכרה זו מפריעים רק הגופים – המחולקים ביניהם. הרבי מליובאוויטש הסביר שעניין ה'גופים' כולל גם את התדמית האישית, הבאה מצד ישותו של האדם כנברא ולא מצד נשמתו.

לכן, על מנת להרבות אהבת ישראל, פועל הבעל שם טוב לשבירת המחיצות המחלקות בין דמותו של דיין לדמותו של איש כפרי פשוט. על ידי כך מתעוררים הרואים להכיר בשוויון הבא מצד עצם נקודת היהדות – שהוא העיקר האמיתי בשתי הדמויות.

ומעניין, מן הסיפור הזה משתמע שהבעל שם טוב "כסות ולשון שינה" מדמות הדיין לדמותו של האיש הפשוט, אולם עבורנו עצם הידיעה שהיה אי פעם דיין והתלבש כתלמיד חכם עוד קודם להתגלותו מהווה חידוש והפתעה.

על כן נראה שבאמת לא החלפת תחפושות ישנה כאן, אלא שיבה אל הדמות האמיתית והמקורית שאיווה לעצמו הבעל שם טוב. אם להיות דיין משמעו להיות 'בעל צורה' – חשיבות ומעמד, הנה להיות יהודי פשוט משמעו להיות נטול צורה.

הבעל שם טוב בזריזותו היה "פושט צורה ולובש צורה", בהיותו דיין עטה על עצמו צורה מסוימת, וכשלא נזקק לה עוד – פשט אותה מעליו, וחדל מלהיות מוגבל על ידה. אז שב אל דמות היהודי הפשוט, דמותו העצמית, שהיא מעין דמות שקופה שעליה ניתן להלביש כל מיני 'אני'.

על פי האמור מקבלת בקשתו-דרישתו של הבעל שם טוב משמעות רבה: שתעשו שידוך עמי – לא עם תורתי וחכמתי, שהרי נפסק בשו"ע (אה"ע לא, ב): "נהגו לקדש בטבעת שאין בה אבן", שלא תסיח האשה את דעתה משווי הטבעת בעצמה אל שווי האבן המורכבת עליה.

אותה אשה סבורה להרוויח יותר מן הפרוטה הפשוטה ששווה הטבעת, אך הבעל שם טוב רומז כאן שבאמת שווה הפשיטות שבו הרבה יותר מחכמתו ומלמדנותו. אם תעשו שידוך עם תורתי וחכמתי, לא תתפסו אותי באמת.

 ---

מתוך 'אור ישראל' ח"א עמ' קכז ואילך.

 

 

 

  • הדפסה