צדיקי געגועים-נענועים-שעשועים

שלשה סוגי צדיקים מעוררים את לבנו - צדיקי געגועים, המכניסים כיסופים לעבר המפואר של עם ישראל;  צדיקי נענועים, המנענעים את הנפש ומעוררים תנועה של תיקון בהוה;  וצדיקי שעשועים, הממחישים את העתיד הנפלא.

במשחק המלים געגועים-נענועים-שעשועים רמוז תהליך חשוב בעבודת ה' – האדם מתגעגע ליעד נכסף ומרוחק ממנו; מתחיל להתנועע באי-נחת ממקומו הנוכחי ולנוע לכיוון היעד; עד שהוא זוכה להגיע אליו ולהשתעשע בקרבתו ודבקותו.

צדיקים שונים מתאפיינים לאור שלישיה זו, המקבילה גם לעבר-הוה-עתיד:

ישנם צדיקי-געגועים, המשרים השראת קדושה וזכרונות-הוד מהדורות הקודמים, מעוררים בנפש געגועים לאותה קדושה עילאית ונוטעים בה ערגה וכיסופים המרוממים את האדם טפח מעל מציאותו הרגילה.

ישנם צדיקים שבכחם לחולל נענועים – הן בנפש שומעי לקחם, החווים זעזוע והזזה פנימית מהכרת מצבם בהוה, והן תנועה ממשית לחולל את השינוי הנדרש כרגע בעולם (דוגמת מפעל השליחות הכביר שייסד הרבי הריי"צ והרחיב עד-בלי-די הרבי).

וישנם צדיקים שכל כך נטועים בעתיד המקווה, שכל הנהגתם היא שעשועים – שעשועי תורה ושעשועי התייחסות למציאות מתוך מבט עתידי, שקצת מתרומם-מתעלם מהמציאות שבהוה. השראת צדיקים אלה ממתיקה את קושי הגעגועים ונותנת 'חוש' ביעד אליו יש להתגעגע וכלפיו יש להתנועע-להתקדם.

בדורות האחרונים, אחרי התגלות החסידות, הסתלקו ב-א' אייר שלשה צדיקים – שכולם בעלי זיקה ארץ-ישראלית – המתאימים לציר געגועים-נענועים-שעשועים (ונמנה אותם בסדרו, ולא כסדר הדורות):

ב-א' אייר תרצ"ג הסתלק רבי אברהם וינברג, בעל ה"בית אברהם" מסלונים, חסידות המתאפיינת בגעגועים לקדושת הדורות הקודמים בכלל, ובפרט געגועים ל'הייליגע שבתים'  של לעכוויטש-קוברין-סלונים (כאשר שבת נתפסת כיום זכרון, "זכר למעשה בראשית" ו"זכר ליציאת מצרים", הקוטע את התפתחות הזמן ומחזיר את ההוה לנקודת הראשית). בביקוריו בארץ נטע בירושלים את יסודות חצר סלונים (תוך הדגשתו שבנין ירושלים האמתי אינו הבתים הנבנים בה בהוה, אלא שמירת הברית של א מאליגע-חסיד...), מהם צמחה מן האפר חסידות סלונים, זכר ושארית לתפארתה שלפני השואה.

ב-א' אייר תקמ"ח הסתלק רבי מנחם מענדל מויטבסק בעל "פרי הארץ", אשר דבריו הנוקבים – יסודות תורת החסידות לדורותיה – מנענעים ומזעזעים עד היום את המעמיק בהם והזוכה להבינם. הרמ"מ הניע את העליה הגדולה הראשונה לארץ ישראל בעת החדשה – עלית החסידים שחדשה את התנועה הפנימית של השיבה לציון בהוה (בתנופה גדולה מחד, אך תוך התחשבות במגבלות האפשרויות בנקודת הזמן בה נעשתה מאידך – הכל במגמה לרומם את העולם כולו, ולא 'לשבור כלים').

ב-א' אייר תרפ"ב הסתלק רבי עקיבא יוסף שליזנגר, בעל "לב העברי", שהקדים את זמנו והיה כה נטוע בחזון העתידי של מלכות ישראל – מתוך השקפה חרדית-קיצונית – עד שהרשה לעצמו להשתעשע במלוא הרצינות ברעיונות של מדינה יהודית, בעלת צבא ועצמאית כלכלית (ולשלם על חלומותיו בסבל של רדיפות וחרמות מתוך אי-ההבנה של הסביבה).

זכות כל הצדיקים תגן עלינו ועל כל ישראל, ותניע אותנו בהתקדמות שמחה של געגועים-נענועים-שעשועים.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION