רבי נפתלי צבי מרופשיץ

 

 הרבי הפקח והבדחן האלוקי, שלבדיחות שלו מקשיבים בפמליה של מעלה.

 

 
טור לכבוד יום ההילולא

 

רבי נפתלי צבי הורוויץ מרופשיץ נולד בחג השבועות תק"כ – יום פטירת הבעש"ט – לאביו רבי מנחם מענדל ולאמו ביילה, בתו של רבי איציק'ל מהמבורג, אצלו למד תורה בצעירותו. רבי נפתלי התקרב לחסידות ונסע בתחילה לרבי אלימלך מליז'נסק. לאחר פטירתו, הסתופף בצל תלמידו החוזה וכן נסע למגיד מקוז'ניץ ולרמ"מ מרימנוב. שימש ברבנות ברופשיץ ובעוד ערים ולאחר פטירת רבותיו קבל על עצמו את עול האדמו"רות. רבי נפתלי נודע כחכם ופקח במיוחד, עד שעל מצבתו נכתב כי היה "יחיד בדורו בחכמה אלקית". דרכו בקדש היתה להלביש את חכמתו בדברי בדיחה וחידוד. מתלמידיו – רבי חיים מצאנז, רבי שלום מקמינקה, רבי חנוך העניך מאלעסק, רבי יוסף באב"ד בעל ה'מנחת חינוך' ועוד. חיבר את הספרים 'זרע קדש' ו'אילה שלוחה'. רבי נפתלי נפטר בלאנצוט בי"א אייר תקפ"ז ושם נטמן.

 

בדחנא דמלכא

פעם אחת, כשישב רבי נפתלי בלובלין אצל רבו, שמע מאחד הבתים הסמוכים אנשים צועקים ורבים. רבי נפתלי האזין ושמע שזו מריבה בין שני מחותנים, המתווכחים על מי מוטל לשלם את שכר הבדחן בחתונה. רבי נפתלי נכנס לבית ממנו עלו קולות המריבה ופנה למחותנים – 'איני אוהב מריבות וצעקות, לכן אבוא לחתונה ואעשה את הבדחנות בהתנדבות'. המחותנים שמחו להצעתו והמריבה שככה.

כעבור מספר ימים התקיימה החתונה, ורבי נפתלי, כהבטחתו, עלה על השולחן בעת המתאימה והחל לומר דברי בדחנות. בדחן טוב יכול לדבר בלי הפסקה – רבי נפתלי מדבר ומדבר וכולם צוחקים. החוזה לא ידע מהענין, אך כאשר קם בלילה לערוך תיקון חצות הרגיש שמשהו לא כשורה – המילים לא יוצאות מפיו, משהו באויר מונע ממנו לומר תיקון חצות. קרא החוזה לשמש שלו וביקש שיבדוק האם מתרחש משהו יוצא דופן בעיירה. השמש יצא לחפש, עד שהגיע לאולם החתונה וראה את המחזה. הוא חזר לרבי וסיפר לו דברים כהווייתן – יש חתונה בקצה השני של העיר, רבי נפתלי עומד ואומר בדחנות וכולם צוחקים. החוזה הבין שגם בשמים מאזינים לדברי תלמידו, יש הרבה שמחה וצחוק באויר, ולכן הוא לא יכול לומר תיקון חצות - בתיקון חצות צריך לבכות, וכשכולם צוחקים בשמים החוזה לא יכול לבכות.

החליט החוזה שאם אינו יכול לומר תיקון חצות, גם הוא ילך לשמוע את הבדחנות של תלמידו. החוזה הגיע לאולם, עמד בהחבא ליד החלון והקשיב לרבי נפתלי שעה ארוכה, והבין החוזה שבכל בדיחה וחידוד יש חכמה אלקית, רזין דרזין דאורייתא. כך, רבי נפתלי מתבדח והחוזה מקשיב מבחוץ, עד שמישהו ניגש וסיפר לרבי נפתלי שהרבי עומד בחוץ ומקשיב לדבריו. רבי נפתלי נבהל, ומיד ירד מהשולחן ויצא לבקש את סליחת הרבי על שהוא מדבר בנוכחתו, ועוד דברי בדחנות. 'אין צורך להתנצל', אמר הרבי ובקש מרבי נפתלי שיחזור פנימה וימשיך לדבר, כיוון שברצונו לשמוע אותו.

רבי נפתלי, שהרגיש שזו עת רצון, ענה לרבי בעזות דקדושה שהוא מוכן להמשיך רק בתנאי שהרבי יסכים לרקוד בסוף החתונה 'מצוה טאנץ' (ריקוד-מצוה) עם הכלה. עד היום נוהגים בחלק מחצרות הצדיקים שבסוף החתונה הצדיק רוקד לפני הכלה, כאשר הם אוחזים בשני צדדים של מטפחת או גרטל. 'כל מטרת מעשי כאן היא לרומם כאן את הרוח, להמשיך קדושה בבדיחות החתונה (דווקא מכח הקדושה של הבדחנות)', אמר רבי נפתלי לחוזה, 'ואני מבקש גם מהרבי, אם רצונו שאמשיך בכך, שיאות לרקוד עם הכלה'. החוזה, שרצה להמשיך לשמוע את דברי תלמידו, הסכים ל'עיסקה', ומספרים שמאותה חתונה נולד אחד מצדיקי הדור (ששמו לא נודע לנו).

כך התגלגל שבזכות רוח קדשו של רבי נפתלי, שהתנדב לומר בחתונה בדחנות באיצטלא של ביטול המריבה, בסופו של דבר החוזה עצמו הגיע לחתונה ורבי נפתלי 'הכריח' אותו לרקוד עם הכלה – ובזכות הבדחנות הקדושה והריקוד של הרבי נולד לזוג אחד מצדיקי הדור.

 

שטות דקדושה להכניע את הקליפה

דברים רבים ניתן ללמוד מהסיפור זה, אבל הנקודה העיקרית היא שבכח הצדיק, רבי נפתלי, להוריד את החכמה הכי נשגבה, להלבישה בענייני העוה"ז וכך להביא משיח. זו דרך כל תלמידי הבעל שם טוב, כל צדיק בדרכו המיוחדת, אבל רבי נפתלי הצטיין בכך יותר מכולם. דרך הבדחנות מתאימה לשמו, נפתלי, הנדרש בדרושי החסידות בצירוף נפת-לי, נופת צופים ומתיקות. יתר על כן, החדש של שבט נפתלי הוא חדש אדר, לו שייך חוש השחוק (ורמז: נפתלי צבי עולה פורים פורים – פורים, שיא הצחוק של אדם, הוא ממוצע שני שמותיו). הורדת האלקות למטה, עד כדי צחוק – בקדושה – מקרבת את ביאת המשיח.

תמיד מתנהלת מלחמה בין הטוב לרע, "את זה לעֻמת זה עשה האלהים". שלש מדרגות ברע נלמדות מהפסוק הראשון בתהלים, "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב". כתוב ש"עצת רשעים" היא הקליפה שכנגד "אלפים שנה תהו", "דרך חטאים" הקליפה שכנגד "אלפים שנה תורה" ו"מושב לצים" הקליפה שכנגד "אלפים שנה ימות המשיח". אם כן, המלחמה העיקרית היום – בעקבתא דמשיחא, עמוק בתוך "אלפים שנה" האחרונות – היא נגד "מושב לצים", הקליפה הכי גרועה (כדרשת חז"ל, לפיה שלשת חלקי הפסוק מתארים התדרדרות).

איך מנצחים את הליצנות, שהיא הצחוק דקליפה? הרבי הריי"צ אומר במאמר "באתי לגני" שכדי לנצח את הקליפה המפריעה לביאת המשיח נדרשת "שטות דקדושה", כמו בדחנות. נגד ה"מושב לצים" צריך בדחנים דקדושה, כמו רבי נפתלי, וכמו הסבא משפאלי, שנצח את הקוזאק הכי חזק במשחק שלו, בניגון המפורסם 'האפ קאזאק'. כנגד המשחק של הקליפה, ה"מושב לצים", צריך חכמים שיודעים לנצח את הקליפה בזירה שלה. כתוב שכל אחד מהשבטים, לפי סדר הנשיאים, הוא כנגד חמש מאות שנה של העולם – נפתלי הוא האחרון, ומלידת הבעש"ט עד סוף האלף הששי הכל כנגדו, תיקון השחוק והבדחנות של הקדושה. שרש בדח הוא צירוף חב"ד – אפשר לספר סודי סודות אפילו בתוך בדיחות, זו הבדחנות דקדושה של הצדיקים-הפקחים כרבי נפתלי.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION