התראה
  • Please enter your DISQUS subdomain in order to use the 'DISQUS Comments for Joomla!' plugin. If you don't have a DISQUS account, register for one here

הרבי מליובאוויטש

לכבוד ג' תמוז, החל בשבת זו, נתבונן בשלשה סיפורים קצרים הממחישים מה הן התכונות של רבי וכיצד מצפה הרבי מחסיד שלו להראות

 

  • הדפסה

חש לאחד ומל לאחר

הסיפור הראשון התרחש עוד לפני הנשיאות, בתקופה בה שימש הרבי – שכונה אז הרמ"ש – כיד-ימינו של חותנו, כ"ק אדמו"ר הריי"צ:

בשנת תש"ז בִקר הרבי בפאריז לקבל את פני אמו, שיצאה מרוסיה. הוא הזמין אליו שלשה מהחסידים ששהו שם – הגה"ח רבי נחום-שמריה ששונקין, הרה"ח ר' בן-ציון שמטוב והרה"ח ר' זלמן סודקביץ (שסיפר את הסיפור) – כאשר לכל אחד מהם היו דברים אישיים שהיה צריך לשמוע ממנו. הרבי פתח בשיחה עם הרב ששונקין, ובאותו זמן חש ר' זלמן שנופלת עליו תרדמה. לאחר מכן פנה הרבי אליו, ולפתע היה צלול וקשוב כולו, ושם לב ששני החסידים האחרים נרדמים. כמובן, כאשר בסוף דבר הרבי עם הרב שמטוב – נרדמו שני האחרים... 

סיפור זה ממחיש בצורה נפלאה את פירוש מורנו הבעל שם טוב לסוד החשמל, שצדיק אמת "חש" לאחד ו"מל" לאחר בו-זמנית – מי שהצדיק מדבר-ממלל אליו שומע דבריו, ועבור מי שהדברים אינם מיועדים לאזניו הוא שותק-חש. רואים שעוד לפני הנשיאות התעצם הרבי עם סוד החשמל.

מכאן מתבקש להסיק שהרבי התעצם גם עם פירושו השני של הבעל שם טוב לסוד החשמל – סוד התהליך של הכנעה-הבדלה-המתקה (חש-מל-מל) – ולומר בדרך-אפשר כי לכן גם הזמין הרבי שלשה חסידים, כנגד חש-מל-מל: לאחד החסידים אמר הרבי דברי הכנעה, לשני דברי הבדלה ולשלישי דברי המתקה – כל אחד לפי שרש נשמתו והתיקון הדרוש לו בכלל, ובפרט בזמן בו התקיימה אותה שיחה.

הרבי ומי שבא אתו

הסיפור הבא התרחש בשנה הראשונה לנשיאות, בתקופה בה הרבי עדיין סידר חופה וקידושין:

חתן וכלה שנכנסו ליחידות בקשו מהרבי שיהיה מסדר הקידושין בחופתם. הרבי שאל את הכלה האם היא מתכוונת לכסות את ראשה בפאה-נכרית והכלה השיבה שהיא מתכוונת להסתפק במטפחת. למרות דברי הרבי, שמטפחת עלולה לזוז או להשמט מהראש, ועדיפה פאה, נשארה הכלה בדעתה – והרבי אמר שלא יוכל לסדר קידושין. בבקר החתונה הגיע החתן ל-770 ואמר לרבי כי הכלה קבלה על עצמה לחבוש פאה-נכרית, ולאור זאת הם חוזרים ומבקשים שהרבי יסדר את הקידושין. הרבי אמר שכעת כבר מאוחר מדי, ולתמיהת החתן שיש עוד שעות רבות עד החופה הסביר – בטח הכוונה אינה רק שאני אבוא, אלא גם מה שבא אתי, ולשם כך כבר מאוחר...

בסיפור ניכרת בעיקר תפיסת הרבי את עצמו. ברור שהחסיד רוצה את נוכחות הרבי בחתונתו, ולא נוגע לו 'מה שבא עם הרבי' (כפי שהתבטא הרבי עצמו בתקופה הראשונה אחרי הסתלקות חותנו: "לאמתו של דבר, אין זה נוגע לנו למי הוא – הרבי – מקושר, אנו מקושרים אליו, ובשבילנו אין למעלה מזה"). אמנם, הרבי – שהדגיש, במיוחד בשנה שקדמה לקבלת הנשיאות ובשנת הנשיאות הראשונה, כי אינו אלא חיבור לחותנו, 'נשיא דורנו' – מרגיש את עצמו כאין ממש, ואצלו העיקר הוא 'מה שבא אתו'. את דעתו זו מנסה הרבי – ללא הצלחה... – להקרין לחסידיו (בלי לוותר על התוקף והעמידה על דעתו שלו בענינים שונים, דוגמת חבישת הפאה שהיא 'ענין של הרבי').

חסיד של הרבי – בכל כחות הנפש

הסיפור השלישי התרחש כעבור כמה וכמה שנים, אחרי שמנהיגות הרבי התעצבה-הצטיירה לעין כל באופיה המיוחד – עם ה'מבצעים', המאבקים המיוחדים לרבי וההתמקדות בעניני גאולה ומשיח – כפי שעולה מן הסיפור:

הרב חיים הכהן גוטניק ע"ה, אב"ד מלבורן, שאל פעם ב'יחידות' האם עליו להחליף את כובעו הרבני-אנגלי בכובע חב"די רגיל, כדי להראות חסיד. הרבי השיב לו: אמנם היה אחד מאדמו"רי חב"ד שהתבטא כי הוא מתקנא בלבושם של חסידי פולין, אך אם היו מראים לי חסיד מהדורות הקודמים הייתי יכול מיד לדעת אם הוא חסיד של אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי או הצמח-צדק – לא לפי לבושו, אלא לפי הענין בו הוא עוסק בלהט ('קאך-זיך').

המשיך הרבי: חסיד שלי עוסק בלהט בשלשה דברים: (א) ב'מבצעים', הכלולים משלשת העמודים עליהם העולם עומד, ועיסוק בהם מחזק את העולם. (ב) בגאוותן של ישראל (הרבי האריך בענין "מיהו יהודי", ובפשטות הדברים נוגעים גם למאבק על "שלמות הארץ"). (ג) העיסוק במשיח ו"לחיות עם משיח" – שכל המחשבה, דבור ומעשה שלו מכוונים "להביא לימות המשיח".

שלשת הדברים שמנה הרבי מקיפים את כל קומות הנפש של החסיד:

המבצעים, כשמם, קשורים לכחות הביצוע והמעשה שבנפש – המוטבע שבנפש, הספירות נצח-הוד-יסוד (יזמת הביצוע של הנצח, מתוך הכנעת ההוד להוראות הרבי, הופכת כל חסיד ל"צדיק יסוד עולם" המקיים את העולם, כדברי הרבי ביחס למבצעים).

"גאוותן של ישראל" – גאות היחידה המתוקנת (הבאה מתוך שפלות אישית) – נמצאת בלב, ומנהמת לבו גם נבעו מאבקי הרבי בתחומים שנגעו בציפור נפשו. זו קומת המורגש שבנפש – הספירות חסד-גבורה-תפארת (כאשר דווקא אהבת ישראל האין-סופית, החסד, גורמת לתוקף הגבורה במאבקים הנדרשים, ושני הקוים מתאזנים באופן נכון ומפואר).

עיקר החידוש של הרבי הוא בכך שגאולה ומשיח הם תמצית הנקודה של עבודת המוחין החב"דית של כל הדורות. הרבי התבטא שמודעות זו מלוה אותו מאז עומדו על דעתו – עם הליכתו ל'חדר', ועוד קודם לכן – כאשר הוא כוסף לגאולה ומתבונן כיצד יתקיים "אודך הוי' כי אנפת בי" גם על כל צרות הגלות. מודעות חב"דית כזו הופכת את החסיד מרוכז, חדור וקאכט-זיך בכל מחשבה, דבור ומעשה בתכלית הכוונה של בריאת העולם – ביאת המשיח. זו, כמובן, קומת המושכל – הספירות חכמה-בינה-דעת (כאשר החכמה, "נקודה דנעיץ", הופכת את החסיד ל'חדור' בנקודה; אש הבינה מלהיטה אותו בכל ה'קאך'; והדעת הופכת אותו לממוקד ומרוכז בענין).

 (הסיפורים מתוך הספר 'מעשה ברבי' לרא"ד הלפרין – הוצאת 'ספריית כפר חב"ד')

  • הדפסה