רבי יצחק לוריא אשכנזי – גילוי היחידה שבנפש

מהאר"י הקדוש שיום ההילולא שלו חל בה' באב לומדים מה המהות של היחידה שבנפש כאשר היא מתגלה הנפש

האלקי רבינו יצחק לוריא אשכנזי נולד בירושלים בשנת רצ"ד לאביו רבי שלמה ממשפחת לוריא המפורסמת, ולאמו, בת למשפחת פראנסיס מירושלים. בצעירותו נפטר אביו, והוא עבר יחד עם אמו למצרים לבית דודו. במצרים למד אצל רבי בצלאל אשכנזי, בעל השיטה מקובצת, ואצל הרדב"ז. בתקופת שהותו במצרים התעמק רבות בספר הזֹהר הקדוש, זכה לגילוי אליהו הנביא וגילה שיטה חדשה ועמוקה בקבלה. בהוראת אליהו הנביא עלה לצפת בסוף ימיו ובמשך שנה וחצי לימד את שיטתו לרבי חיים ויטאל, שהעלה את הדברים על כתב. ספרו המפורסם ביותר שכולל את עיקרי שיטתו הוא 'עץ חיים'. האריז"ל נפטר בגיל 38 ונטמן בצפת. זכה האריז"ל ותורתו התקבלה על כל חלקי עם ישראל שהוגים בה עד היום הזה.

בצעירותו למד האר"י אצל רבי בצלאל אשכנזי – בעל השיטה מקובצת – והצטיין בלימוד הנגלה, ב'שם הגדולים' כותב החיד"א שהאר"י אף כתב פירוש – שיטה שלמה על מסכת זבחים, ועוד מסכתות – אך הם אבדו מאיתנו. האר"י אף זכה ללמוד אצל הרב של רבו – רבי דוד בן זמרא, הרדב"ז, שהיה גדול בנגלה ובקבלה. בהיותו בחור צעיר, כשישב לפני רב רבו, היו בכיתה, בין התלמידים, עוד שני תלמידים ששמם היה יצחק (כשמו של האר"י). בכלל האריז"ל היה ממעט בדיבור, ולא אמר דבר ללא סיבה, בפרט בפני רבו ורב רבו. פעם אחת, כשישב לפני הרדב"ז, נזרק מפיו של האר"י שיש כאן שלושה יצחק. הרדב"ז תמה ושאל את האר"י מדוע אמר זאת. ענה האר"י ואמר שיש כאן שלושה יצחק – יצחק אחד (הצביע על עצמו) יהיה הגדול ביותר בחכמת הנסתר, היצחק השני (הצביע עליו) יהיה גדול בחכמת הנגלה, והיצחק השלישי (הצביע עליו) יהיה פרנס גדול של עם ישראל (גם ת"ח, אבל בעיקר עסקן ציבורי שייטיב לעם ישראל). ובאמת כך התקיים אצל שלשתם. דבר הפלא הוא שהתלמיד ראה והרב לא. רואים שאצל האר"י, כבר מגיל צעיר התנוצצה בו רוח הקֹדש, "בוצין בוצין מקטפיה ידיע".

הדבר הראשון שלומדים מהסיפור הוא שזה שקוראים לך יצחק, לא אומר מה יהיה אתך – הכל פתוח לפניך – וכך לגבי כל שם בעולם. בכל אופן, האריז"ל אמר שאחד יהיה גדול בנסתר, אחד גדול בנגלה ואחד גדול בעסקנות – אז נחלק אותם לחלוקה מאד פשוטה, חב"ד-חג"ת-נה"י, מושכל-מורגש-מוטבע. להיות גדול בנגלה זה אמנם שכל, אבל זה שכל של המדות, חג"ת – שכל של פסיקה שמטה לקולא-חסד, או לחומרא-דין, כמו בית שמאי ובית הלל. חכמת הנסתר היא החב"ד, מוחין בעצם ("אאלפך חכמה", האלף ההופכת גולה לגאולה בדרגה הכי גבוהה, אלף-פלא). לפי זה האריז"ל אומר על עצמו שהוא בעצם חב"דניק, מוחין בעצם, ואכן הממשיך שלו – הרש"ש – אומר [בדרוש הדעת שנדפס בסוף נהר-שלום] שבעומק דרושי האריז"ל, כל הספירות הן חב"ד, הכל מוחין בעצם. כך האריז"ל אומר – אני הגדול בנסתר. היצחק השני גדול בנגלה – במוחין השייכים להטיית המדות לימין או שמאל, לקולא או לחומרא. היצחק השלישי יהיה גדול במעשה – בעסקנות, חכמת הנה"י-המוטבע, בה יצליח (כיוסף הצדיק) להיטיב לעם ישראל קדושים ולבטל גזרות. אמרנו שאם אתה יצחק זה לא אומר מה תהיה, עוד יותר טוב לומר שאתה יכול להיות הכל – לא צריך להוסיף שם. רואים בסיפור הזה זווית יחודית של רוה"ק של האריז"ל. ידוע שהאריז"ל הרחיב והעמיק מאוד בסוד הגלגול, וידע ברוה"ק את הגלגולים של כל הדורות. יש כמה בחינות ברוה"ק, המדרגה שכאן היא משהו שונה, זהו כח הדעת – "דעת זה רוח הקדש" – היינו דעת ההוה. [סוד הגלגול שייך לחכמה – עֹמק ראשית, מי היית, "מאין באת". רוה"ק של הבינה היינו "לאן אתה הולך", מה יהיה אתך (כולל שכר ועונש, מינה דינין כו') – עמק אחרית].

להיות הפסיכולוג הכי טוב ולדעת את עצמך, "בוצין בוצין מקטפיה ידיע". יש בזה גם רוה"ק, אבל לא רוה"ק של גלגולים, אלא של הכרה מי אני ומי אתה.

הסיפור השני גם התרחש עם הרדב"ז, רב רבו, אך מאוחר יותר:

כשהגיע האר"י לצפת בסוף ימיו, ועדיין היה אברך צעיר, בן 36 – הסתלק הרמ"ק, המקובל הכי גדול בדור הקודם. יש כמה סיפורים על האר"י והרמ"ק ועל הקשר ביניהם, אבל הגִרסה המפורסמת היא שהאר"י הגיע בפעם ראשונה לצפת בעת הלויה של הרמ"ק. בכל אופן, אחרי הסתלקות הרמ"ק, הרגיש האר"י שהכתר עובר אליו. עד אז לא העז האר"י לדרוש ברבים – לא שחסרה לו עזות דקדושה, אלא כיון שידע שאין לו רשות לכך מהשמים. אחרי הסתלקות הרמ"ק, הבין האר"י שהרשות נתונה והחל לדרוש בסודות התורה בפעם הראשונה. רב רבו, הרדב"ז – שהיה כבר זקן מופלג וגר בצפת אף הוא – קרא לו בדחיפות ואסר עליו לעשות זאת. עבר זמן מה, ועוד הפעם דרש האר"י ברבים, למרות האיסור של רב רבו. דבר זה קומם את הרדב"ז, שקרא לו בשנית. לא ידוע מה התכוון הרדב"ז לומר או לעשות, אבל לפני שהגיע אליו האר"י בשנית, התגלה לרדב"ז (שכאמור, היה בעצמו מקובל גדול, וחיבר ספרי קבלה) אליהו הנביא וגילה לו אפס קצהו מיהו האר"י. כשכבר הגיע האר"י, במקום לומר לו בקורת נוקבת, נתן לו הרדב"ז את מלוא הרשות והגושפנקא לדרוש בסודות התורה ואמר לו, "לך בכחך זה – וגלה סודות התורה לעם ישראל, שבזה תלויה ביאת המשיח".

לעשות הפוך ממה שמורה לך רבך, זה דבר חריג, וכאן זה מה שהאריז"ל עושה. מדוע? קודם כל האריז"ל הבין שהרב שלו לא מכיר אותו לגמרי. גם זה חידוש, רב מובהק אמור להכיר את התלמיד שלו כמו שרבי עקיבא אמר לרשב"י שרק הוא והקב"ה מכירים את ערכו. אף על פי כן, יש יוצאים מן הכלל, וכאן ידע האריז"ל שרבו לא יכיר בערכו עד שיתגלה אליו אליהו הנביא. מהיכן התוקף הזה של הכרה עצמית שהיה לאריז"ל? בלשון החסידות הדבר נקרא גילוי 'היחידה שבנפש'. זה בעצם חידוש של האריז"ל, שגילוי היחידה שבנפש – הגילוי של העצמי האמתי – הוא המדרגה הגבוהה ביותר, אף למעלה מגילוי אליהו. התעוזה של לדרוש ברזין דאורייתא על אפו כביכול של צדיק גדול שהוא גם הרב שלך, זו לא רק הכרה עצמית, אלא יותר פנימי–גילוי היחידה שבנפש.

יש כמה שיחות של הרבי שכאשר מתגלה אצל האדם היחידה, הוא לא יכול, ואסור לו, ללכת נגד זה. תמצית החסידות היא "אל תהיה שוטה" – שאדם לא ידמיין שהגיע לגילוי היחידה – אך מי שזוכה לכך, זה יותר מגילוי אליהו הנביא. אם אליהו הנביא מתגלה אליך ואומר לך לעשות משהו, עדיין צריך לשקול אם לעשות או לא. מאיפה יודעים? מסופר שהבעל שם טוב היה גלגול של צדיק נסתר בצפת, שאליהו הנביא נגלה אליו ובקש ממנו שיספר לו מה עשה ביום הבר מצוה, איזו מצוה מיוחדת קיים. אותו יהודי אמר שלא יספר – כיוון שעשה זאת רק לכבוד ה', ולא לכבוד אף אחד אחר. אותו מעשה עשה רעש גדול כל כך גדול בשמים ונפסק שאותו נסתר יחזור לעולם הזה כמורנו הבעל שם טוב. מכאן למדים שלא חייבים לעשות כל מה שאליהו הנביא אומר לך. אבל היחידה שבנפש – אינך יכול שלא לעשות מה שהיא אומרת, זה אתה בעצמך, כמו שאתה וה' אחד, זה "יחידה ליחדך". זהו ההסבר הפנימי לכך שהאריז"ל יכל לעשות הפוך ממצוות רבו, שכן "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין?" – היחידה שבנפש היא דבר ה' בעצמו.

בחב"ד קוראים למדרגה הזו של גילוי היחידה – 'עצמי'. אם אדם הוא רק 'פנימי' ולא 'עצמי' – אז ודאי שאין לו לסור בכהוא זה ממה שהרב שלו אומר, אבל 'עצמי' יכול להיות יוצא מהכלל, כך היה האר"י הקדוש.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION