רבי דוד'ל מלעלוב

 

רבי דוד שלמה צבי בידרמן מלעלוב (נודע בשם ר' דוד'ל), האדמו"ר הרביעי לשושלת לעלוב, נולד לאביו רבי אלעזר מענדל בידרמן ולאמו מאטיל פייגא, נכדת החוזה מלובלין. מצד אביו היה גם נכד היהודי הקדוש. עלה ארצה בגיל 6. נישא למרים, נינת בעל ההפלאה. בהשפעת חסידי קארלין בירושלים נסע ל'בית אהרן' מקארלין וכשחזר ארצה פתח ביכנ"ס לחסידי קארלין. לאחר פטירת אביו סרב לנהוג באדמו"רות, ורק לאחר שנפטר דודו קִבל את עול ההנהגה.

רבי דוד'ל היה אחראי על כספי החלוקה של כולל פולין ואף ישב בכלא על חובות הכולל. תקופה עמד בראשות ישיבת 'חיי עולם' בירושלים. היה נערץ על כל תושבי ירושלים, יהודים ולהבדיל גוים. מסופר כי ידע לדבר בערבית.

הסתלק ב-ה' באלול תרע"ח ומנו"כ בהר הזיתים בחלקת הפרושים. בנו, רבי שמעון נתן נטע, מילא את מקומו.

סגולת שם מ"ב

פעם בא חסיד שאשתו מקשה לילד (לידה ראשונה). אמר לו שיאמר "אנא בכח" שבע פעמים, לא במרוצה מדי ולא באיטיות מדי. וכן עשה - נגש לחדרה של אשתו ואמר "אנא בכח" שבע פעמים, בדיוק כמו שאמר לו הרה"ק, וכשהגיע ל"יודע תעלומות" בפעם השביעי שמע קול בתו שנולדה.

"אנא בכח" הוא שם מב – בגימטריא אמא, סגולה ל"אם הבנים שמחה". איתא שבהקפת יריחו שבע פעמים תקעו בשופרות ואמרו בהקפות "אנא בכח" (ועד היום נוהגים חסידים ואנשי מעשה להקיף מקומות בהם נדרש 'כיבוש' תוך אמירת/שירת "אנא בכח", ובפרט בניגון החוזר על כל מלה שבע פעמים). כשם שבכח שם מב לפתוח את יריחו, מנעולה של ארץ ישראל, כך בכחו לפתוח את הרחם (סוד "גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעין חתום") כשהגיע הזמן ללדת.

האמירה "לא במרוצה מדי ולא באיטיות מדי" היא דרך המיצוע, המתקבלת ומוצאת חן בעיני אלקים ואדם (שעל כן מורה אדמו"ר הזקן שכך יש להתפלל בצבור), וכבקשת חנה שתזכה ל"זרע אנשים" – "זרע שמובלע בין אנשים... לא ארוך ולא גוץ, ולא קטן ולא אלם, ולא צחור ולא גיחור, ולא חכם ולא טפש".

כבוד מאכלי שבת

פעם היה בשבת במירון והביאו סיר הטשולנט ואמר שיקרבו אליו ואכל את כל הסיר. אחר כך הסביר שהאש כבתה ובחום הכבד התקלקל הטשולנט, וכשפתחו את הסיר כולם סתמו את האף, ולא יכולתי לסבול שמבזים מאכל של שבת - אז אכל הכל.

קדושת השבת שורה במאכלי השבת (ורמז: שבת מאכל שבת עולה 1495, סכום כל האותיות מ-א עד ת). שבת היא יום היחוד – השראת האלקות גם בגשמיות – והדבר נרמז במאכל השבת (בסוד "את הלחם אשר הוא אוכל"). אם כן, רגישות רבי דוד'ל שלא יבזו חלילה את מאכל שבת היא מדת בית הלל, הזהירים בכבוד הכלה ופוסקים שגם כאשר הכלה חגרת או סומא יש לרקוד לפניה "כלה נאה וחסודה".

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION