רבי מנחם נחום מטשערנוביל – הצדיק המיילד

 

 

 

 

 

 

 

רבי מנחם נחום מטשערנוביל  נודע על שם ספרו 'מאור עינים' – אחד מספרי היסוד של תנועת החסידות, ומייסד שושלת חסידות טשערנוביל. היה זקן תלמידי המגיד ממעזריטש ועוד הסתופף בצל הבעל שם טוב. על פי מסורת המקובלת בחב"ד, היה רבי נחום נכדו של רבי אדם בעל שם.

 

 

רבי נחום נהג כ'מגיד' והסתובב בין העיירות לעורר את העם בדרשות מוסר וחסידות. אחר פטירת המגיד ממעזריטש, התקבצו סביבו חסידים ואנשי מעשה והוא נהג באדמו"רות. חצרו התקבעה, לאחר נדודים, בטשערנוביל שבווהלין (היום אוקראינה). רבים מצדיקי דורו היו נוסעים אליו כחסידים. רבי נחום נפטר בי"א מרחשון תקנ"ח ומנוחתו כבוד בטשערנוביל.

 

פעם באו לרבי נחום כדי שיעורר רחמים על מקשה לילד. אמר הצדיק שילכו מהר ל'חתן שלי' (רבי שלום שכנא מפראהביטש, בעלה של נכדתו חוה'לה) – והוא יטפל בכך. ר' שלום היה אז אברך צעיר מאוד, כבן 15-16, ורבי נחום צדיק מבוגר, ובכל זאת הוא שולח לחתן הצעיר שיטפל במקרה הזה. זו סכנת נפשות, רצים מהר לרבי שלום-שכנא ואומרים לו שהרבי שלח אותנו – יש פה אשה מקשה לילד וצריך מיד לעשות משהו. אומר רבי שלום: מה אתם רוצים ממני? אני לא יודע מה לעשות. חוזרים לרבי נחום ומספרים לו, והוא נעשה רציני מאד, ואומר בקפידא: לכו אליו שוב ואמרו לו שאני אמרתי שהוא חייב לעזור לה, ורק הוא יכול לעזור לאשה הזאת. חוזרים אליו והוא אומר להם: אני באמת לא יודע מה לעשות, אבל אם הצדיק שלח אלי אז אספר לכם סיפור, ואולי בכח הסיפור תבוא ישועה לאשה הזו:

 סיפור הזוג מאסטנבול

בקהילת אסטנבול, כאשר אשה צריכה לצאת החוצה, ובפרט בליל טבילתה, היא אינה יוצאת לבדה אלא בקבוצה, מפחד המוסלמים. פעם אחת, מסבה כלשהי יצאה אשה לבדה לרחוב, ובאמת בא איזה ערבי וחטף אותה ר"ל, שבה אותה והביא אותה לביתו. היה לאותו ערבי משהו חשוב לעשות, אז בינתים הוא לקח אותה בכח, נעל אותה בעלית הגג שלו, והתכוון לעשות את מה שהוא צריך ולחזור אליה.

האשה הזו התחתנה לא מזמן. היא בוכה ובוכה – על שני דברים, קודם כל שלא יטמאו אותה ושנית בוכה על בעל נעוריה שמן הסתם יגרש אותה. מתוך הבכי היא מסתכלת, ורואה שיש בעלית הגג מרפסת שפונה לרחוב – בגובה כמה קומות. חשבה האשה: אם אשאר כאן וודאי יטמאו אותי. אקפוץ מהמרפסת, ואחד מהשנים: או שאמות, או שה' יעשה לי נס ואנצל מכאן. חיפשה מעט בחדר ומצאה אדרת עבה, עוטפת את עצמה בבגד וקופצת מהמרפסת. ה' עשה לה נס – אולי קצת בדרך הטבע, בעזרת הבגד הזה – והיא נפלה בלי לקבל מכה, ומיד קמה וברחה הביתה. כשהגיעה הביתה היא לא ספרה כלום לבעלה, כנראה שעדיין הייתה בטראומה מהסיפור הזה. אבל הבעל מיד חשש שמשהו קרה פה, ופחד להתקרב אליה בכלל.

למחרת בבקר, היה מנהג באסטנבול – זו  עיר נמל, ויש שם סירות קטנות – שמי שיש לו איזו בעיה, עגמת נפש, שוכר סירה ויוצא לשוט. כך הוא מפיג את הדאגה שלו. כך היה נהוג שם, אצל הערבים, וגם להבדיל, אצל היהודים. אין דבר מרגיע כמו לשוט במים. כך נהג הבעל הצעיר (מספר הסיפור גם הוא בעל צעיר. ומעניין לציין, שעל אשתו הצעירה היתה מלשינות – איש בליעל נסה להוציא שם רע על הצדקת חוה'לה).

הבעל שוכר את הסירה ומפליג, ובאמצע הים הוא רואה עוד סירה מתקרבת אליו, עם ערבי אחד. הוא לא מכיר את הערבי והערבי לא מכיר אותו, אף שהייתה אפשרות כזו באיסטנבול של היכרות בין יהודי לגוי. היה ברור שאם יש פה שני אנשים בודדים, כל אחד בסירתו, כנראה זה אותו סיפור – כך היה המנהג, שכל מי שיש לו דאגה עושה כך. טוב, "דאגה בלב איש ישחנה", "יסיחנה לאחרים". שואל היהודי: מה הבעיה שלך? אתה תספר לי, ואחר כך אני אספר לך. הערבי מתחיל לספר, ומספר את כל הסיפור – שאתמול הוא חטף אשה יהודיה, וברחה, ולא כל כך מצטער עליה, אבל יחד איתה נעלמה האדרת שבתוכה הוא החביא את כל העושר שלו, המון זהב ויהלומים, הכל בתוך הבגד. ברוֹך רציני... היהודי שומע, מבין מה קרה, ובתירוץ כלשהו ממהר ללכת הביתה. כאשר האשה הגיעה עם הבגד, היא  שמה אותו תחת התנור והבעל ראה זאת. מיד הלך, קרע את הבגד ומצא את האוצר, ושמחו שניהם מאוד. מספר הצדיק, שהשמחה של הזוג היהודי הצעיר הזה היתה עד בלי די, ומתוך השמחה הזו נולד להם בן צדיק.

כשרבי שלום מפראביטש סיים לספר, אמר: כעת האשה שבקשתם עליה ילדה למזל טוב. ואז הבטיח שכאשר יספרו את הסיפור במקרה של מקשה לילד – תלד בשעה טובה ומוצלחת.

רבי מנחם נחום נפטר בי"א מרחשוון, יום פטירת רחל אמנו בלידתה. רחל היא הסמל למקשה לילד, ואף מזוהה בקבלה עם השכינה, המתייסרת בחבלי לידת המשיח. אכן, אחד העניינים שנגעו יותר מכל בנפשו של ר' נחום היה צרתה של מקשה לילד. הוא פעל ישועות רבות בנושא, ואף היה מפסיק באמצע תפילת העמידה בכדי לספור את כסף הפדיון – ביודעו את כוחו להושיע בכך את האישה ממוות.

כאן מסר הרבי מטשערנוביל את המקרה הקשה לחתנו. אף שקשה היה לחתן הצעיר להוליד מתוכו את הישועה, ר' נחום לא ויתר, וזיכה אותנו בסיפור יפהפה שסגולתו בצידו. מה הקשר בין האשה מאיסטנבול ליולדת מאוקראינה?

בסיפור שסיפר ר' שלום שכנא, מודגשת מסירות הנפש של האשה לצניעותה. גם היולדת נכנסת במודע למצב מסוכן, ואף שבדרך כלל העניין מסתיים בטוב, לא תמיד זה כך. על כך תעיד רחל אמנו.

למרות זאת, מסירות נפשה של רחל אמנו היא זו שסללה את הדרך לכל נשות ישראל, וביטלה את הצורך במיתה של ממש עבור הלידה. כשם שמסירות הנפש של האשה גברה על הערבי הטמא, כך יפול עמלק בידי בני רחל. גם בדורנו, מסירות הנפש מעניקה כח לגבור על האויב, וללידת המשיח למזל טוב.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION