יום ירושלים מחכה לגואל

למה הציבור לא חוגג את 'יום ירושלים', ומתי תבוא השמחה...

 

הנצחון הנסי במלחמת ששת הימים (בשנת ה'תשכ"ז) עורר בשעתו רגש טבעי של הודיה ושמחה, עם התעוררות הנקודה היהודית של אמונה ובטחון בה'. אבל גילוי החסד האלוקי הוא רק צעד ראשון, שאחריו מוטל עלינו לפעול במעשי ידינו (בסייעתא דשמיא) ולהחזיק כראוי במתנה הטובה שה' העניק לנו בעין יפה, בכמה שלבים עיקריים:

השלב הבא מיד לאחר הנצחון הוא הכיבוש, דהיינו החלטה והכרזה מדינית ברורה שארץ אבותינו שה' החזיר לידינו היא שלנו ותהיה בידינו, בריבונות יהודית מלאה (וכמובן ללא דיבור על נסיגה).

הכיבוש אינו תפיסה צבאית עקרה, אלא מוביל לשלב הבא, הישוב (כמו המושגים כיבוש וחזקה בהלכה). דהיינו התיישבות יהודית נרחבת בכל מקום, ובמיוחד בירושלים: להפוך אותה לעיר יהודית ללא הבדל בין מזרחה ומערבה (ולשם כך גם פינוי השטח מגורמים עוינים) – "עיר שחוברה לה יחדיו".

כל זה נעשה מתוך שאיפה להגיע לקראת היעוד של גאולה ומשיח, לזכות לכונן בירושלים עיר הקודש את מלכות בית דוד, ובפסגה – בניין המקדש, "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים".

ארבעת השלבים הללו – נצחון, כבוש, ישוב, משיח – מצטרפים לתהליך שלם של עליה, "מעלין בקודש". גילוי השמחה מגיע בשלב השלישי, הישוב, כאשר ההארה האלוקית נקלטת ו'מתיישבת' בכלים שבנינו עבורה. משום כך, יש בקרב הציבור הרחב רגש פשוט של הודיה ושמחה על מלחמת השחרור, כיון שאז לא הסתפקנו בנצחון ההצלה הראשוני אלא המשכנו לכיבוש וישוב, "וירשתה וישבת בה", כולל הורשה-גירוש האויבים

[במושגי פנימיות התורה: ארבעת השלבים הנ"ל מקבילים למבנה היסודי של אותיות שם הוי', מלמטה למעלה. הישוב מקביל לספירת הבינה, מקור השמחה, "אם הבנים שמחה", וקביעת יום טוב.]

לעומת זאת, נצחון ששת הימים נותר לעת עתה בשלב הראשוני בלבד, מעשה ה' הממתין למעשה ידינו. על כן מובן שבציבור הרחב אין גילוי של שמחה, הקשורה עם שלימות. "ישראל בני נביאים הם" ואינם מוכנים להסתפק במועט כאשר בידינו הדבר להמשיך ולהתקדם בע"ה.

והעיקר: בימים אלו, המסוגלים לנצחון וכיבוש הארץ, עלינו להתעורר לתשובה ציבורית, לפעול בדרך הזו, "דרך המלך" המובילה אל הגאולה השלמה במהרה בימינו.

---

פורסם בעלון קרוב אליך פרשת בחקותי תשע"ח

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION