שהחיינו

התבוננות עומק בברכת שהחיינו  לאור פנימיות התורה

"ברוך... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". גם כשאין מברכים כך בשם ומלכות, כמו בימי בין המצרים, אפשר לכוון את הברכה. כל מפגש מחודש של יהודים מצדיק "שהחיינו" (וגם אמירת "לחיים"): כשיהודי פוגש את חברו הוא מתחיה מעצם המפגש, במיוחד מפגש שעניינו לימוד תורה – התלמידים מתחיים מתורת הרב והרב מתחיה מהתלמידים – "כי הם חיינו ואורך ימינו".

על כן נדרוש את הנוסח המשולש "שהחיינו וקיימנו והגיענו" (מעין "ברכה משולשת") על לימוד התורה, "אוריין תליתאי", המתחלקת לתורה שבכתב, תורה שבעל פה ופנימיות התורה.

מה ההבדל בין "שהחיינו" ל"קיימנו"? מוסבר שיש שתי דרגות, חיות וקיום: החיות היא עצם דופק החיים הפועם, "והחיות [כמו חיוּת] רצוא ושוב". הקיום הוא כח מקיף השומר ומקיים את החיות, שתמשיך ואף תלך ותתגבר. אחר כך, "והגיענו לזמן הזה" – להגיע ליעד, עד ביאת המשיח בגאולה האמתית והשלמה.

ובנוגע לתורה: "שהחיינו" שייך לתורה שבכתב אותה קבלנו במעמד הר סיני שהחיה אותנו ואת העולם כולו (בדרך של רצוא ושוב = תורה, כאשר פרחה נשמתם של ישראל וחזרה). בלי התורה אין לנו חיים. החיות של התורה פותחת ב"אנכי הוי' אלהיך", ודורשים חז"ל בראשי תבות: "אנא נפשי כתבית יהבית", "אמירה נעימה כתיבה יהיבה" – הכל מדגיש את החיות האלקית המיוחדת בתורה שבכתב (החל מהכתב החקוק בלוחות וכלה בכתב של ספר התורה).

"וקיימנו" היינו השמירה על קיום התורה, על ידי התורה שבעל פה. כך התורה מתקיימת, מתפתחת, מתרחבת ומתעמקת. בכל דור ודור, יש תורה שבעל פה ההופכת לתורה שבכתב, ושוב תורה שבעל פה, וכך מתרבה התורה עד אין סוף.

 "והגיענו לזמן הזה" שייך לתורת משיח, "תורה חדשה מאתי תצא", המתחילה להתגלות (כ'טעימה' מהעתיד) בפנימיות התורה, הקבלה והחסידות. כדי להגיע אל היעד צריך 'קפיצה קוואנטית', מהליכה אין סופית של "עד ולא עד בכלל" עד להגעה "עד ועד בכלל", "יעלה ויבוא ויגיע... משיח בן דוד עבדך".

לכל אחד מחלקי התורה הללו יש דמות מרכזית: "שהחיינו" הוא משה רבינו, "משה קבל תורה מסיני", תורה שבכתב; "וקיימנו" הוא רבי עקיבא, עמוד התווך של התורה שבעל פה, "כולהו אליבא דרבי עקיבא" שהיה דורש על כל תג ותג תלי תלים של הלכות; "והגיענו" שייך למשיח כנ"ל, "צמח שמו ומתחתיו יצמח". והרמז: משה עקיבא צמח = כל התורה.

והצעה למעשה: קביעות של לימוד משותף (מלבד הלימודים הקבועים של כל אחד) בשלשת חלקי התורה, בסדר שהחל בי"ז תמוז: תורה שבכתב – פרק יומי בתנ"ך. הלימוד החל בספר יחזקאל פרק מ' (העוסק בבית המקדש השלישי), ובכ"ו בתמוז הותחל ספר הושע. תורה שבעל פה – פרק שבועי במשנה. בשבוע הבא, פרשת דברים, נלמד פרק שלישי במסכת שבת. פנימיות התורה – ביאורי ר' לוי יצחק שניאורסאהן על התניא, המחבר קבלה וחסידות, עם ביאורי הרבי (נדפס בספר "תפארת לוי יצחק").

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION