התראה
  • Please enter your DISQUS subdomain in order to use the 'DISQUS Comments for Joomla!' plugin. If you don't have a DISQUS account, register for one here

לחגוג זכרונות באהבה

 זכרונות היסוד של עם ישראל רמוזים ב"היכל האהבה" שבתוך התפלה. התבוננות נכונה בזכרון הופכת כל תפלה לחגיגה המקיפה את כל מעגל השנה היהודי

  • הדפסה

פרשת ציצית, חותם קריאת שמע, היא פרשת זכרון מובהקת – "וזכרתם את כל מצות הוי'... למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי" – הנאמרת גם בלילה (שאינו זמן ציצית) כדי להזכיר יציאת מצרים בלילות. בנוסף לזכירת יצי"מ המפורשת, כתבו הפוסקים לכוון את כל שש הזכירות בסיום ברכת "אהבת עולם" ובקריאת שמע:

ב"ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו מלכנו" זוכרים את מתן תורה, בו בחר בנו ה' וקרבנו לעבודתו; ב"לשמך הגדול" זוכרים מעשה עמלק, ש"אין השם שלם... עד שימחה זרעו של עמלק"; ב"להודות לך" זוכרים את מעשה מרים, "שהפה לא נברא אלא להודות, ולא לדבר לשון הרע"; ב"ליחדך באהבה" (או, כנוסח אדה"ז, ב"ליחדך ולאהבה את שמך") זוכרים את מעשה העגל, שבשעת עשייתו לא היו באהבה עם הקב"ה; ובנוסף לזכירת יציאת מצרים המפורשת בפרשת ציצית, "וזכרתם את כל מצות הוי'" רומז לשבת, השקולה כנגד כל המצוות.

לפי האריז"ל – המקור הראשון לדברי הפוסקים כאן – ברכת "אהבת עולם" וקריאת שמע נמצאות יחד ב"היכל האהבה" (אחד משבעת ההיכלות בהם עולים בחלק זה בתפלה). כלילת הזכירות בהיכל האהבה מלמדת שזכרון אינו פעולה שכלית יבשה, אלא פעולת אהבה והתקשרות רגשית לדברים הטובים בהם נזכרים (לכן גם זכירות החטאים –מעשה העגל ומעשה מרים – רמוזות כאן בצד החיוב, "להודות לך, וליחדך באהבה", וזכירת עמלק מופיעה דרך שלמות "שמך הגדול" שתתגלה לאחר מחייתו).

הדברים מתחדדים כשמעיינים במקורם באריז"ל, המציין רק ארבע זכירות ומוסיף להן כוונה 'חגיגית': שלש הזכירות הראשונות מכוונות לשלשת הרגלים – זכירת יציאת מצרים כנגד פסח וזכירת מתן תורה כנגד שבועות, כפשוט, וזכירת עמלק מכוונת כנגד סוכות, שהרי העמלקים זינבו בנפלטים מענני הכבוד (לזכרם הסוכות). הזכירה הרביעית, זכירת מעשה מרים, מכוונת כנגד ראש השנה, בו ממתיקים בתקיעת השופר את הדינים הרמוזים בשם מרים. האריז"ל מציין שאינו מונה את יום כיפור, בהיותו "שבת שבתון", ושבת אינה בגדר "מועדים לשמחה". אכן, מכיון שהפוסקים הרחיבו ומנו שש זכירות, יש לכוון את זכירת העגל ליום הכיפורים – בו נמחל אותו מעשה – וזכירת השבת נשארת ליום השבת, כמובן.

ההקבלה היפהפיה הופכת את הזכירה היום-יומית לחגיגה של ממש – בזכירת יציאת מצרים יש לחוות חירות ולהרגיש שנמצאים בשולחן הסדר; בזכירת מתן תורה יש לשמוע קולות וברקים, לשמוח במתן תורה (ולהרגיש בפה עוגת גבינה...); בזכירת עמלק יש לחוש בשמחת סוכות ולהריח את הסכך הטרי; ובזכירת מעשה מרים לשמוע את קול השופר (ולאור התוספת: בזכירת מעשה העגל להרגיש את התעלות יום כיפור, ובזכירת שבת בכל יום יש 'רגע של שבת' המשחרר ומרומם מטרדות החולין).

 

  • הדפסה