התראה
  • Please enter your DISQUS subdomain in order to use the 'DISQUS Comments for Joomla!' plugin. If you don't have a DISQUS account, register for one here

רבי ישראל דוב מווילדניק – 'בעל הידית'

הווילדניקער היה ידוע כבעל מופת גדול, ורבים שחרו לפתחו, אף ממרחקים גדולים. בתורתו הוא איחד בין התפיסה החב"דית הקלאסית של עבודה בכח עצמו וההתקשרות לצדיק שמאפיין את חסידויות פולין

 

  • הדפסה

רבי ישראל דוב בער מווילדניק נולד בין השנים תקמ"ח-תקמ"ט לערך, לאביו ר' יוסף ולאמו פערל-גוטא ע"ה. אביו היה מלמד בכפרי הסביבה, ואימו הייתה 'יהודייה פשוטה' אך יראת שמיים גדולה. כשהיה רבי ישראל דוב בן ארבע נפטר אביו, ולאחר חמש שנים גם אימו. הילד המחונן נשאר בעירו, התמיד בלימוד התורה ונודע כ'העילוי מקאטלענע'. אף שביקר אצל צדיקים רבים, כרבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אהרן מז'יטומיר ורבי מרדכי מלעכווויטש, רבו המובהק היה רבי מרדכי מטשרנוביל, אליו נסע עם כל חסידיו גם לאחר שנעשה לרבי. הרבי מווילדניק התפרסם כפועל ישועות מופלא, והבטיח שכל המתפלל על קברו ייוושע. לאחר מכן הוסיף כי יהיה זמן בו לא יתאפשר להתפלל בקברו, על כן יחזיקו המתפללים בידית דלתו, וגם כך ייוושעו (ואכן, כך היה בימי השלטון הקומוניסטי). דברי תורתו נלקטו בספר 'שארית ישראל'. נפטר בכ"א בטבת תר"י ומנוחתו כבוד בווילדניק.

הווילדניקער היה ידוע כבעל מופת גדול, ורבים שחרו לפתחו, אף ממרחקים גדולים ואף חסידי צדיקים אחרים. מסופר כי מי שפרסם אותו לראשונה הוא הצמח צדק, וכך היה מעשה: פעם הגיעה לצמח צדק אשה עגונה, שלא ידעה היכן בעלה. התרת עגונות היא עניין גדול, ורבו הסיפורים, החל מהבעל שם טוב וכן אצל צדיקים רבים, שהתירו עגונות וגילו להם את מקום המצאם של הבעל. אדמו"ר הצמח צדק שלח את אותה אשה לווילדנקער ואמר לה שתגיד לו בשמו שיאמר לה היכן נמצא בעלה. באותו הזמן הווילדניקער לא היה ידוע כבעל מופתים, אבל כיוון שהצמח צדק שלח אותה, אז היא נסעה לווילדניק ומסרה לצדיק את דברי הצמח צדק. הווילדינקער שמע שכך הצמח צדק אמר, פנה אל האשה ואמר לה: אם כן, בואי ואראך היכן בעלך. קם הרבי מכסאו אל החלון ואמר לה: ראי! בעלך עומד על התורן שבספינה בעיר ליבוי שבקורלאנד, ועובד שם! העגונה נגשה אל החלון והביטה, אבל לא ראתה מאומה והתחילה לבכות. אמר לה: סעי לליבוי ושם תמצאי את בעלך. וכן עשתה: נסעה לשם ומצאה את בעלה בין העובדים בספינה וקיבלה ממנו גט פיטורין. מאז נתפרסם הווילדניקער ל'בעל מופת', ורבים התדפקו על דלתותיו.

מעורבות הצמח צדק בפרסומו של הצדיק מווילדניק, ושימת הלב של הצדיק לדבריו, מעוררים פליאה. בעיקר לאור העובדה שרבי ישראל לא ביקר מעולם בליובאוויטש. אך כשמתבוננים בדרכו בקודש, מתבהרת התמונה: אף שריבוי המופתים שחולל הסיח את דעת ההמון מכך, רבי ישראל היה עובד ה' מופלג ששיטתו דומה במובנים רבים לדרכו של הצמח צדק – דרך חב"ד. ניתן לראות זאת מתפיסתו את מושג ההתקשרות לצדיק:

לדבריו, שתי שיטות התקשרות רווחות אצל החסידים, ושתיהן לוקות בחסר. השיטה הראשונה גורסת כי הצדיק הוא מעין מדריך טכני לאופן עבודת ה', ולאחר שמיעת לקחו יוצא החסיד לפועלו באופן עצמאי, והשנייה טוענת כי הצדיק לבדו הוא העובד את ה', ועל חסידיו להתקשר אליו ולהתעלות בכח עבודתו. בעוד השיטה השנייה רווחה בפולין, הראשונה נתפסת לעיתים כמאפיינת את חסידות חב"ד.

אולם אף על פי שהצורך בעבודה מצד החסיד מודגש בחב"ד, וגם אופי תורתה נראה פעמים רבות כהדרכה טכנית מפורטת, המעמיק יראה כי גם על פי שיטת חב"ד, לא די בכך. שם מודרכים החסידים בשתי ההדרכות גם יחד, וכפי שביטא זאת הווילדניקער: "דייקא שניהם כאחד טובים". על החסיד לעמול בכל כוחו למען ה' יתברך, אך לדעת היטב כי כל כוחו זה בא לו מכוח רבו. לולי הקשר האישי והחי עמו, לא היו מועילות כל התורות וההדרכות. כנראה שדמיון זה בין החצרות, הוא שגרם למעבר של רבים מחסידי רבי אהרון מסטראשלה [תלמיד אדמו"ר הזקן, שהנהיג עדה בדרך חב"ד] להסתופף בצל הרבי מווילדניק לאחר פטירת רבם.

פעם התבטא על כך רבי ישראל דוב בבדיחות, בראותו שני דגים גדולים שהונחו על שולחן השבת שלו: "יודעים אתם כיצד הגיעו הדגים הללו לכאן? שניהם שטו יחדיו בנהר הגדול, ושאל אחד מהם את חברו: 'להיכן אתה שט?' ויען: 'לווילעדניק, ואתה לאן?' -'לליובאוויטש'. אמר לו הדג הראשון: 'בוא גם אתה עמי לווילעדניק!' וכך הגיעו שניהם לכאן...

בספר 'רמ"ח אותיות', ליקוט אמרות ותורות חב"דיות מובהקות, מובאת אמרה נוספת בשם רבי ישראל דוב: "...קיבל מאבותיו שמימות הבעש"ט תובעים על דקות, [מכיוון] שהבעש"ט גילה שגם דקות גסות ונתן לנו כחות על זה".

באמרו "מאבותיו", מתכוון המחבר כנראה לרבותיו של רבי ישראל דוב, שכן הוריו נפטרו בהיותו ילד רך, וגם לא נודעו כתלמידים מובהקים לבעל שם טוב. אולם מה פירושם של "דקות" ו"גסות"?

רוע "גס" הוא כזה הניתן להבחנה בקלות יחסית, כשחיתות מידות או מעשה רע. רוע "דק" יכול להעלם לגמרי מן המודעות שלנו בלי שנחוש בכך. דוגמה לדקות כזו היא "אבק לשון הרע", כהגזמה בשבחו של אדם אחר, כשהדבר עלול להוביל להסתייגות מכך והמעטה בערכו. נדמה שאין בכך כל רע, אולם בטרום-מודע (pre-conscious), יש כאן רע פוטנציאלי העלול להתממש בגלוי בכל רגע. רע דק עוד יותר יכול להתקיים גם בלא-מודע (unconscious), והאדם יכול לחשוף אותו רק אם נתקל ברע דוגמתו המופיע בגסות אצל אדם אחר. כך אומר הבעל שם טוב בפראפראזה על משנה בדיני נגעים, כי "כל הנגעים אדם רואה חוץ – מנגעי עצמו". כל דבר שלילי בו האדם מבחין במציאות החיצונית, מאותת על קיומו של רע מעין זה בתוכו.

עד זמן הבעל שם טוב, די היה לעסוק בתיקון הרע הגלוי. אולם מאז התגלותה של תורת החסידות העוסקת ברבדי הנפש העמוקים, ניתן הכח להבחין גם ברע הנסתר והוא נעשה נוכח וממשי לא פחות מרעהו החיצוני. היכולת להבחין ולתקן מובילה לתביעה כלפי האדם כי ינצל אותה (אם כי בכלל, תיקון הרובד הדק שבדק, ה"לא מודע" שהזכרנו, מסור בעיקר לצדיקים שה"טרום-מודע" שלהם נקי מרע לחלוטין).

כך פורשה בחב"ד המשנה "משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע". משביעין לשון שובע, מילוי האדם בכוחות ויכולות למילוי שבועתו. התביעה הנוקשה ביותר היא המתנה הגדולה ביותר, המעניקה כח חדש לנשמתנו ועומק בלתי מוכר לחיינו.

 

  • הדפסה