הבעש"ט| כסות ולשון שינה

בתחפושתו פועל הבעל שם טוב לשבירת המחיצות המחלקות בין דמותו של דיין לדמותו של איש כפרי פשוט, ומעורר את הרואים להכיר בשוויון הבא מצד נקודת היהדות

בזמן מסוים לקח לעצמו דרך שלא להסתיר את עצמו כל כך, וילך לקהילה אחת בסמוך לבראד ונעשה מלמד. וימצא חן בעיני כולם, כי היה למדן מופלג עד מאוד וחכם גדול, עד שכל דברי הקהילה היו נחתכים על פיו. גם כאשר היה ריב בין אנשים היו באים אליו שיוציא לאור משפטם, ושניהם – הזכאי והחייב – היו שלמים עמו, כי ברוב חכמתו היה מדבר על לבם עד שהוטב בעיני כולם.
ורבי גרשון קיטובער היה אב בית דין בבראד, ולאביו רבי אפרים היה דין ודברים עם אחד מאנשי הקהילה שהיה הבעש"ט דר שם. וידבר עם בעל דינו שיסעו יחדיו לבראד לגמור ביניהם העניין על פי דין תורה, ויאמר האיש: הנה יש אתנו מלמד אחד מופלג בתורה ודיין צדק, אשר בכל פעם שיבוא דין לפניו אזי שני הצדדים לבם שלם עמו, כי הוא מסביר הפסק היטב. נבוא נא לפניו ונסדר את טענותינו, ואם לא יוטב בעיני מעלתו אסע עמו לבראד. וישמע לעצתו, ויבואו לפניו.
ומיד כשבא רבי אפרים לפני הבעש"ט, ראה ברוח הקודש שבתו היא בת זוגו. והנה, אז היה דרך הלומדים הגדולים שכשבא לפניהם אורח הגון אומרים לפניו פשט, ויאמר הבעל שם טוב לפניו פשט על איזה רמב"ם בחריפות גדולה. ועוד אמר לפניו כמה פשטים, עד שנמשכה נפשו אחריו ותיקשר נפשו בנפשו. ואחרי כן סדרו בעלי הדין טענותיהם לפניו, והיו ביניהם טענות מסכסוכים רבים, וכמו שעה הוציא לאור משפטם. ויפלא מאוד בעיני רבי אפרים, ויאהבהו מאוד.
והנה בינתיים נתוודע לו שהבעש"ט צריך לישא אשה, ולו היתה בת גרושה. ויבוא אליו בסתר ויאמר: הנה שמעתי שמעלתו נצרך לאשה. אולי יכשר בעיני מעלתו לישא את בתי? וישיב לו: טוב הדבר, אבל בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים חפצים בי, לכן נצטרך להסתיר הדבר לבל יוודע לאיש. כי לא אוכל להעיז פניהם אחרי שהיטיבו לי תמיד וינשאו אותי למעלה. ואם רצון מעלתו בזה, אזי נכתוב קישורי התנאים למזל טוב ביחידות. וגם זאת אני כופל עמכם, שתעשו שידוך עמי – לא עם תורתי וחכמתי. כי אין רצוני בשום אופן שתרבו בשבחי ברוב המעלות, כי אם שתכתבו סתם "מורנו ישראל בן מורנו אליעזר".
מאחר שנקשרה נפשו בנפשו הסכים לכל, וכתבו במזל טוב קישורי התנאים בסתם, ולא כתבו שם מקום ולא נודע הדבר לאיש. ויהי בנסיעת רבי אפרים לביתו, חלה בדרך ונפטר לעולמו, והודיעו הדבר לבנו רבי גרשון קיטובער. ויבוא אל אביו להספידו כדין, וקיבל את כל הכתבים שנמצאו תחת ידו ובתוכם מצא 'תנאים' איך ששידך את בתו – היא אחותו של רבי גרשון – עם איזה איש ששמו ישראל. ויהי לפלא בעיניו, כי אביו היה איש מפורסם ואיך יעשה שידוך עם נחות דרגא, וגם פלוני אלמוני שלא נודע מקומו ומשפחתו. ויספר הדבר לאחותו, ותאמר: אחר אשר הוכשר בעיני אבינו, אין להרהר אחריו.
והבעש"ט המתין עד שייתם זמן המלמדות, ויאמר אל בעלי הבתים: אלכה ואשובה אל מקומי. וידברו על לבו שירבו לו מוהר ומתן ויהיה אצלם עוד, אבל הוא לא פנה אליהם כי לא לזאת היתה כוונתו. ויסע משם, ובבואו סמוך לבראד מהר ויתחפש, וישנה את לבושו כאחד הריקים בפלעציל קצר וחגורה רחבה, וישנה את טעמו כאיש מגושם ואת לשונו ללשון עב, וילך לבית רבי גרשון הנ"ל, והנה שני בתי דין יושבים לפניו, והוא עומד עליהם לעיין תמיד בדינים הבאים לפניהם. ויעמוד הבעל שם טוב בפתח.
סבר רבי גרשון שהוא איש עני, לקח פרוטה ורצה ליתן לו. ויאמר: דבר סתר לי עמכם. וילך עמו לחדר אחד ויראה לו את התנאים, ויאמר לו: הבה את אשתי. וכאשר ראה הרב את האיש וכסותו ודיבוריו נתבהל מאוד ונשתומם על המראה: מה זאת עשה אביו ז"ל? ויקרא לאחותו ויספר לה את כל המאורע. ותשב לו: אחרי שאבינו עשה זאת, אין להרהר אחריו ובודאי מהשם יצא זאת, ואולי יפוק מניה זרעא מעליא. ויעשו כן ויגבילו זמן החתונה. וקודם החופה אמר הבעל שם טוב שרצונו לדבר עם אשתו מקודם, כמאמר חז"ל: "אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה". וידבר עם אשתו בסתר, ויגלה לה האמת איך ומה הכל כאשר לכל. וישביע אותה שלא תגלה מזה כלום, ואף שיעברו עליה עידן ועידנים שתהיה בדחקות גדולה – והכל קיבלה עליה ברצון.

[שבחי הבעש"ט, מז]

 

כבפעמים רבות בחייו, מחליף הבעל שם טוב בזריזות ובכשרון תחפושות ותפקידים. בסיפור זה ישנו חידוש מיוחד: המספר מוסר כי הבעש"ט "כסות ולשון שינה" מדמות הדיין לדמות האיש הפשוט, אולם עבורנו, עצם הידיעה שהיה אי פעם דיין והתלבש כתלמיד חכם קודם להתגלותו מהווה הפתעה. נראה, שבאמת לא החלפת תחפושות יש כאן, אלא שיבה אל הדמות האמיתית שאיווה לעצמו הבעל שם טוב.

אם להיות דיין משמעו להיות 'בעל צורה' – חשיבות ומעמד, הנה להיות יהודי פשוט משמעו להיות מופשט ונטול צורה. כדיין עטה הבעש"ט עליו צורה מסוימת, וכשלא נזקק לה עוד – פשט אותה וחדל מלהיות מוגבל על ידה. אז שב לדמות היהודי הפשוט, דמותו העצמית, שהיא דמות שקופה היכולה ללבוש כל מיני 'אני'. דמות שכזו מתאימה מאוד לבעל שם טוב שבא להאיר בעולם את אור העצמות, מעל לכל גילוי מסוים ומוגדר. מי שדבק בעצמותו ומהותו של ה' יתברך, נעשים קטון וגדול, כפרי ודיין, שווים לגמרי בעיניו. בתחפושתו פועל הבעל שם טוב לשבירת המחיצות המחלקות בין דמותו של דיין לדמותו של איש כפרי פשוט, ומעורר את הרואים להכיר בשוויון הבא מצד נקודת היהדות – שהיא העיקר האמיתי בשתי הדמויות.

זהו פשר דרישתו של הבעל שם טוב מחמיו: "שתעשו שידוך עמי – לא עם תורתי וחכמתי". גם בשו"ע נפסק: "נהגו לקדש בטבעת שאין בה אבן", שלא תסיח האשה את דעתה משווי הטבעת בעצמה אל שווי האבן המורכבת עליה. אותה אשה סבורה להרוויח יותר מן הפרוטה הפשוטה ששווה הטבעת, אך הבעל שם טוב רומז כאן שבאמת שווה הפשיטות שבו הרבה יותר מחכמתו ומלמדנותו. אם תשתדכו עם תורתי וחכמתי, לא תתפסו אותי באמת.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION