רבי מרדכי מנדבורנה| למעלה מהזמן

הצדיק שכל צאצאיו אדמו"רים לא ממש מתחשב בשעון. השמש עומדת לכבודו בשמיים והשחת מצמיח ילדים, וגם פיבונאצ'י קופץ לביקור... ומרדכי לא יגיע ולא יאחר 

 

רבי מרדכי לייפר מנדבורנה נולד בי"ט באייר תקפ"ד  לר' יששכר דב, הרבי הראשון מנדבורנה. נישא לחיה בת רבי שמואל שמעלקא טויבש רבה של יאשי, בנו של הרב אהרן משה טויבש, לאחר פטירתה בח' בתשרי תרנ"ב נישא לפריידא, אלמנת רבי גרשון מאולינוב. צדיקי הדור כרבי ישראל מרוז'ין ורבי חיים מצאנז, שבחוהו מאד עוד בהיותו אברך צעיר. לאחר נישואיו עבר לנדבורנה ותקופה קצרה שימש שם באדמו"רות יחד עם אחיו רבי אהרן לייב. לאחר מכן עבר להונגריה, ובית מדרשו נדד במקומות שונים כקיביושד, חוסט ובושטינה. שם נודע שמו כצדיק ובעל מופת ואלפים נהרו אליו מכל רחבי אירופה. רבי מרדכי הנהיג את סגנון האדמו"רות הייחודי של נדבורנה: כל בן, מיד עם חתונתו ובחיי אביו וסבו, מתרחק מעיר הולדתו ומקים קהילה חדשה עבור יהודים הזקוקים לכך. כששאלו אותו על הנהגתו, ענה כי אם כל צאצאיו יהיו אדמו"רים, לפחות יהיה בטוח שכולם יניחו תפילין… נפטר ביום טוב ראשון של סוכות בשנת תרנ"ה ונטמן בבושטינה [כיום באוקראינה].

כשנולד רבי מרדכי מנדבורנה הזמינו את דודו, רבי מאיר מפרמישלאן, להיות הסנדק בברית המילה. רבי מאיר בא, ובאותו מעמד נתן גם את שמו של הרך הנולד, מרדכי. לאחר מכן אמר, כי קרא כך על שמו של רבי מרדכי מקרמניץ, אבל גם מפני שבתוך המרדכי הזה שוכנת נשמתו של מרדכי היהודי.
כמו הרבה צדיקים, ואולי יותר מכולם, רבי מרדכי התפלל מאוחר מאד. פעם אחת התגלה אליו המשיח, ורבי מרדכי שאל אותו: 'למה אני מתפלל מאוחר?'. והמשיך לומר לו, כי 'אם תאמר לי את התשובה הנכונה אני אדע שאתה המשיח, כי אף אחד בעולם לא יודע למה אני מתפלל מאוחר, רק הקב"ה ומלך המשיח'.
נוסף לכך, הוא לא הרשה לאף אחד להיות איתו בתפלה – רק לאנשי המניין שלו. פעם אחת התפלל מנחה באמצע הלילה, והזדמן שם רב גדול שתמה על כך.  הצדיק הוציא כל איש מעליו, קרא לאותו רב באמצע הלילה, ופתח את התריסים (כשרבי מרדכי היה מתפלל, נהג לסגור את התריסים). כשעשה זאת ראה הרב את השמש זורחת בחדר הרבי...
פעם אחת, בברית שנערכה בערב שבת, הוזמן רבי מרדכי להיות המוהל. בסנדקאות כבדו את הייטב-לב מסיגט, אחד מצדיקי הדור, ששאל את המוהל קודם לכן: מתי תגיע? מתי תערך הברית? רבי מרדכי ענה: 'צווי-דריי אזייגר' (בשעה שתים-שלוש). הגיעה השעה 2, רבי מרדכי לא הגיע. השעה 3, ועדיין לא בא. גם בשעה 4 עדיין לא הגיע רבי מרדכי, כשמחכה לו צדיק  גדול מאד מצדיקי הדור. בשעה חמש, כמה דקות לפני השקיעה, הגיע הרבי מנדבורנה.  שאל אותו הייטב לב: צריך לעמוד בדיבור, והרי אמרת שתגיע בשעה שתים-שלש? ענה לו רבי מרדכי: 'אני לא שקרן, אמרתי 2-3 ובאתי ב-5'!

במדרש נאמר כי "מרדכי בדורו כמשה בדורו", ומכוחו ממשיך משה להופיע בכל הדורות כולם. בזכות עמידתו האיתנה מול המן, זכה מרדכי לסמל את הנקודה היהודית הנצחית והעיקשת שבכל דור ודור. על הנצחיות הזו אמר הבעל שם טוב, כי "הקורא את המגילה למפרע לא יצא" פירושו, אין לקרוא את המגילה כסיפור שהתרחש "למפרע", בעבר הרחוק, אלא ככזה החוזר שוב ושוב. בעיניים הנכונות, סיפור המגילה רק נעשה רלוונטי ועכשווי יותר ככל שחולפות השנים.

נקודה על זמנית זו שבמרדכי, בלטה מאוד בהנהגתו של רבי מרדכי מנדבורנה. הזמנים, השעון ואפילו השמש, כולם התכופפו לכבודו והוא לא יכרע ולא ישתחווה. לא לחינם אמר עליו ה"אהבת ישראל" מויז'ניץ: "רבי מרדכי הנו למעלה מהזמן ולמעלה מהשכל".

מן הסיפור על ברית המילה, אפשר לראות כי עם כל הרוממות מענייני הזמן אהב רבי מרדכי להשתעשע במספרי השעות. רצף המספרים שהזכיר, 2, 3 ו5, שייך לסדרת פיבונאצ'י הידועה, שהיחס בין מספריה שואף ל"חתך זהב". חתך הזהב קשור כמובן לברית המילה, גם בחיתוך הערלה המיותרת והופעת היפי האלקי, וגם במספר תופעות חשבוניות הקשורות בה (לדוגמה, על המילה שזמנה ביום השמיני נכרתו י"ג בריתות. והנה, היחס בין המספרים 8 ו13 הוא חתך זהב!).

אמרתו של רבי מרדכי, המחבר שני מספרים שהזכיר בזה אחר זה, יכולה להיות גם סגולה לאריכות ימים. זאת על פי אמרתו של הבעל שם טוב, שנמסרה על ידי תלמידו מרדכי הצדיק: 'נשמה יורדת לעולם, וחיה שבעים-שמונים שנה כדי לעשות פעם אחת טובה ליהודי בגשמיות, ובפרט ברוחניות'. אם מחברים את שני המספרים, מגיעים למאה וחמישים שנות חיים, מכח טובה אחת שמיטיבים עם יהודי אחר. יותר מכך: מאותו הפסוק ממנו נלקחה אמרת הבעש"ט, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה", נלמד בקבלה מספר נוסף של שנים: 47, בגמטריא בהם. אם כך, ניתן לחבר הכל יחד ולעבור את חיי יצחק אבינו, בחיים שאורכם 197 שנה (בגמטריא עמנואל, שמו של מלך המשיח).

***

פעם הגיעה לרבי מרדכי מנדבורנה אשה חשוכת ילדים, שכל הרופאים התייאשו ממנה. הצדיק הוציא שחת, שנקראת באוקראינית 'היי', ונתן לה שתבשל זאת במים, תכין תה ותשתה אותו. הלכה האשה הביתה, וכשספרה זאת לבעלה ולשאר השכנים, שהיו מהמתנגדים לחסידות, צחקו על זה. האשה ויתרה על הסגולה בעקבות הלגלוג, אבל היתה לה שכנה שהיתה עקרה גם היא. לשכנה היתה אמונת צדיקים חזקה, והיא בקשה את ה'היי', חלטה אותו ושתתה את המים. זמן קצר אחר כך, הרתה האישה וילדה בן.

השכנים המתנגדים צחקו, אבל להיי יש קשר מובהק לזרע של קיימא: את הפסוק "הא לכם זרע (וזרעתם את האדמה)" ניתן לפרש כקושר בין ההיי (שחת) לזרע (בנים). לסיום, נאמר סגולה נוספת לשחת המופלא: בלשון ימינו, גם שמחה גדולה מכונה 'היי'. אם כך, תה השחת יכול לשמש גם כסגולה לשמחה, או ששמחה היא סגולה להולדת בנים...

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION