רבי ישראל מרוז'ין | שבת אחים גם יחד

רגע אחד קטן, שעולה ביוקר רב לאחר שנים. שני אחים מפחדים להתגורר יחד, וקמיע מיוחד מחבר ביניהם. מה הם מספרים לנו על הרבי מרוז'ין, הצדיק שכונה "מלך ישראל"? 

רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, מייסד חסידות רוז'ין הענפה, נולד בעיירה פראהביטש שבאוקראינה בג' תשרי תקנ"ז, לרבי שלום שכנא בן רבי אברהם המלאך. כשהיה בן שש נפטר אביו, והוא גודל וחונך על ידי אחיו, רבי אברהם מפראהביטש. צדיקי דורו העריצו אותו, ורבים מהם נסעו אליו כחסידים אל רבם. פעם התבטא כי "כאשר קורה משהו ליהודי בקצה העולם, אני מרגיש זאת מיד בלבי". ככזה, התנהג רבי ישראל כמלך ממש, המשקף את גדולתם של ישראל שבני מלכים הם. אכן, העושר והכבוד להם זכה היו גדולים עד כדי כך, שעוררו את קנאתו של הצאר הרוסי. הוא השליך את רבי ישראל לכלא, ממנו נמלט באופן פלאי ומצא את משכנו בסאדיגורה שבאוסטרו-הונגריה. נפטר בג' חשון תרי"א.

רבי יצחק מווארקי, מתלמידי הרבי ר' בונים מפרשיסחא, נהג מפעם לפעם לנסוע לרוז'ין. אף שרבי יצחק נסע לרוז'ין כמקושר, הוא היה רבי עם אלפי חסידים ויכל לדבר עם הרוז'ינער בחופשיות יחסית. בכלל, היו הרבה צדיקים בדור שאמרו שכדאי שאנשים פשוטים לא יסעו לרוז'ינער, כיוון שהוא רבי של רביים דווקא. עד כדי כך, שהיה רבי מחסידי הרוז'ינער, שהיה מונע את חסידיו מלנסוע אליו. כשהרבי מרוז'ין שאל אותו על כך, אמר שכך צריך. אתה רבי של צדיקים, ולהם אני טוב. על כל פנים, זה לא התקבל על דעתו של הרוז'ינער, שאהב את כולם ורצה שכולם יבואו.
פעם אחת, כשהווארקער היה אצל הרוז'ינער, הם שוחחו ביניהם – הסיפור שלנו התרחש לאחר כ"א חדש שהוא ישב בבית האסורים, מקנאת הצאר של רוסיה בהנהגתו המלכותית – הווארקער שאל את הרוז'ינער, בלשון כבוד כמובן, אם הוא יודע על מה נגזר עליו משמיים לשבת בבית הסהר. ענה הרבי מרוז'ין: אספר לך סיפור: כאשר נפטר הב"ח, אחד מגדולי הפוסקים, נגזר עליו שצריך לעבור מעט בגיהנם. הרבה צדיקים, ואולי אפילו כולם, עוברים בשביל לקבץ נשמות, אבל אצלו היה משהו מיוחד שצריך בעצמו לטעום טעם של גיהנם. וכל כך למה? המסורת אומרת שפעם אחת ברחוב הוא התעטש, כנראה חזק מאד, והיתה שם עגלה רתומה לסוס וחמור. זה איסור כלאים, ומתוך העיטוש שלו התחילה העגלה לנסוע. כלומר, הוא הנהיג בלא יודעין עגלה עם כלאים, ולכן כשנפטר מהעולם הזה היה צריך לעבור את הגיהנם.
כל זה מספר ההייליגער רוז'ינער לווארקער, ואומר: דע לך שאצלי אפילו משהו כזה אין. אז בשביל מה ישבתי כמעט שנתיים בבית הסהר? כי פעם, כשהייתי בן חמש, היתה לי ולחברי ב'חדר' סעודת חומש (היום קוראים לזה מסיבת חומש), שמתחילים ללמוד חומש. המלמד הושיב אותי בראש, ובקש ממני שלכבוד החומש אומר דבר תורה לפני כל הילדים, כך אמרתי איזה דבר תורה לפני כולם. אחרי התורה שאמרתי, כולם עברו לפני ואמרו יישר כח, ואז הרגשתי טפה קטנה של התנשאות. בגלל ההתנשאות שהרגשתי כבן חמש, ישבתי כמעט שנתיים בבית הסהר.

הסיפור הזה מלמד הרבה על עומק הדין של מעלה וחשיבות הענוה, אבל יותר מכל הוא מלמד על  הרוז'ינער עצמו. הצדיק, שהסיבה הגלויה למאסרו היתה מנהגו המלכותי וכונה "מלך ישראל", מבהיר שלא חש כל חייו כנעלה על זולתו למעט אותו רגע בודד. רק מי שלבו נשבר בקרבו, כדוד המלך שהתבטא "והייתי שפל בעיני", יכול להיות מלך אמיתי.

***

הרבי מבוהוש זיע"א סיפר פעם, שלאדמו"ר הזקן מבוהוש זי"ע הגיעו שני אחים שגרו בשאריגראד, והביאו לו מגילת קלף שהם קבלו מהרוזינער. סיפרו לו האחים ששניהם גרו יחדיו באותו בנין, ופעם נפל עליהם פחד, היות שבצוואת רבי יהודה החסיד, איתא שלא ידורו ב' אחים בעיר אחת. נסעו להרה"ק מרוזין לשאול בעצתו, ואמר להם הרוזינער: אתן לכם קמיע ולא תחששו יותר. הם יצאו לרגע את החדר ואחר כך נכנסו שוב. נתן להם מגילת קלף, וציוה לתלותו בין שתי הדירות למשך שבע שנים. עברו השבע שנים והיו צריכים להחזיר את הקלף, אך הרוזינער כבר לא היה בעלמא הדין. באו להרבי הראשון מבוהוש, והביאו לו את הקלף. הרבי פתח אותו, וראה שהיה כתוב בו: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג). נענה הרבי ואמר: בנוהג שבעולם שכותבים בקמיע שמות הקדושים. אבל ההייליגער רוז'ינער, כשכתב פסוק בקדושה וטהרה, זה אותו הכוח ואותה הסגולה כמו שכותב שם ה'. דבר זה שיוצא בקדושה וטהרה יש לו אותו הכוח ואותה ההשפעה [זכרונם לברכה (פרלוב) ע"מ ריח, הובא בספר נפלאות הצדיקים].

דרכו של רבי ישראל בעל שם טוב, שרבי ישראל מרוז'ין נקרא בשמו, התאפיינה ביחס מורכב לתופעת הקמעות: מחד מורנו הבעל שם טוב שלל את העיסוק בקבלה מעשית בימינו וראה בכך סטייה מעבודת ה' טהורה. מאידך, הוא עצמו השתמש בקמעות ונודע כ'בעל שם', מונח שֶׁרָוַח בימיו ככינוי העוסקים בקבלה מעשית.

הפתרון לתעלומה נודע כשפתחו יום אחד קמע משלו ונתגלה כי שמו בלבד נכתב שם: ישראל בן אליעזר. הצדיק נותן את עצמו בקמעותיו, ובזכות דבקותו ואמונתו משתנה הטבע. גם הקדוש ברוך הוא כשנתן תורה לישראל, צפן בתוכה את שמותיו ואף אותו עצמו ממש: "אנכי ה' אלקיך – אנא נפשי כתבית יהבית [אני את עצמי כתבתי ונתתי]". כך מכניס רבי ישראל מרוז'ין בפסוק מתהלים את כח השמות, אך באותו פסוק הוא רומז גם לשמו שלו! סופי התיבות של פסוק זה עולים בגימטריא ישראל, וראשי התבות עולים משיח בן דוד, שאיפת חייו והווייתו של הרוז'ינער.

בין הפסוק שכתב הצדיק ובין הגאולה השלמה, ישנו עוד קשר סמוי: שבת אחים עולה "גדולה תשובה [שמקרבת את הגאולה]". המשיח הוא מלך ישראל (כפי שכונה הרוז'ינער), ועניינו ללכד את העם כולו תחת דגל ישראל. כאשר ישבו האחים יחד, ממילא יראו כמה טוב ונעים ללכת בדרכי התורה והמצוות. כך יתקיים יעודו של המשיח לכוף את ישראל, והעולם כולו, לעבודתו יתברך.

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION