ר' מעשיל גלבשטיין | קוצק-ליובאוויטש-ירושלים

הגאון תירץ ללמדן את כל הקושיות, ובתמורה קיבל אישור ללמוד בלי הפרעות. נשמע מוזר? לא מוזר כמו העובדה, שהגאון היה ילד שובב בן עשר... ר' משה מעשיל, אבי משמר המקדש ואיש קוצק-ליובאויטש-ירושלים, מסרב להיכנס להגדרות

 

ר' הלל משה מעשיל גלבשטיין נולד בביאליסטוק בד' כסלו תקצ"ד, לאביו ר' צבי הירש שהיה תלמיד חכם ועסקן. בצעירותו נעשה לחסיד קוצק נלהב, ופעמים מספר נסע לקוצק בלא ידיעת הוריו. נשא את בתו של רבי אליהו מסוקולקה, מחשובי חסידי קוצק שבעיר. ר' מעשיל ישב בקוצק עשר שנים, והתקרב מאוד לרבי מנחם מנדל מקוצק ולרבי יצחק מאיר מגור (חידושי הרי"ם). באישורו המיוחד של ה'שרף' מקוצק נסע לליובאוויטש, ללמוד מדרכה של חסידות חב"ד. ר' מעשיל נשאר בליובאויטש כחצי שנה כשאדמו"ר הצמח צדק מקרב אותו מאוד, וגם לאחר חזרתו לקוצק, שמר אמונים לבעל הצמח צדק. לאחר פטירת הרבי מקוצק, המשיך לנסוע לרי"ם מגור, עליו התבטא "מורי ורבי גאון הגאונים קדש הקדשים", ומסופר שהרי"ם אמר עליו "אם לא השקיע עצמו בקבלה היה מגיע ללמדנות של השאגת אריה".

לאחר פטירת ה"חידושי הרי"מ" וה"צמח צדק" בשנת תרכ"ו (בהפרש של שלשה שבועות), החליט ר' מעשיל לעלות לארץ ישראל. בשנת תרכ"ט הגיע לירושלים, והיה הנציג הראשון של חסידות קוצק בארץ. הוא סבל אמנם מרדיפות (בשל היותו קוצקאי) אך גדולי ירושלים כהאדר"ת, בעל ה"תורת חסד" והשדי חמד, התפעלו מגאונותו ומחריפותו. כאן עסק רבות בתפילות לקירוב הגאולה, וגם במצות שמירת המקדש אותה ראה כסגולה גדולה לכך, כפי שכתב בספרו הנודע "משכנות לאביר יעקב". הוא נודע גם בהתנגדותו החריפה לחידוש התכלת בידי הרבי מראדזין, וכתב עוד ספרים בנגלה ובנסתר, כשהוא בולל יחד את כל חלקי הפרד"ס. נפטר ביום כ"ד חשון תרס"ח בהיותו בעיר חברון, ושם הובא למנוחות בחלקת חב"ד.

 

כשהיה ר' מעשיל צעיר, כבר היה גאון גדול הבקי בש"ס מגיל עשר. אך הגאון היה בכל זאת ילד, ובנוסף לכך שובב גדול. לעיתים היה מבלה את היום כולו בתעלולים שונים ומשונים, ולאחר מכן יושב בבית המדרש לילה שלם ולומד תורה.
מסופר שפעם הזדמן לחתונה בעיר הגאון הנודע ר' אייזל חריף, שם ראה את הילד מעשיל שהרבה לשתות ולשמח את המוזמנים... בתום החתונה, התגנב הילד לבית המדרש ולמד שם בהתמדה. לפנות בוקר, כשנכנס הגאון להתפלל, ראה את הילד וגמרא פתוחה לפניו, וכמעט סטר לו. התורה היא עניין רציני, ולא נועדה לכל פרחח... אך לפני שהספיק להכות בא אליו ר' מעשיל, שהבחין בכעסו, בהצעה: אתה תאמר לי כל סוגיה שתרצה בש"ס, תן לי כמה רגעים ואשמיע 'פלפול'. הגאון עשה כדבריו, ואחרי שעמד הנער במבחן, הודה שאכן מותר וראוי לו ללמוד...
גם בבגרותו, כשכבר נודע כגאון וחסיד מפורסם, לא עזב את השובבות וההעזה שאפיינו אותו כילד. לאחר שנתקל בכתבי חב"ד והתפעל מהם, לא היסס לגלות זאת בפני רבו רבי מנחם מענדל מקוצק ולבקש את אישורו ללכת לאדמו"ר הצמח צדק. הרבי מקוצק, לתמיהת החסידים, אכן הסכים לתוכניתו, כשהוא אומר "מענדל מענדל לגזירה שוה", ור' מעשיל יצא לליובאוויטש.
כשהגיע לשם, לא בזבז את זמנו בהקשבה לחסידים או בהמתנה לשמיעת חסידות מפי הרבי, ופנה ישר אל חדרו הפרטי של הצמח צדק. הרבי למד אז בחברותא עם בנו וממשיך דרכו המהר"ש, ור' מעשיל נכנס לחדר והצטרף בטבעיות לשיעור. בן הרבי נדהם ורצה לסלק את הטרדן, אך הצמח צדק הורה להניח לו. במשך מחצית השנה הבאה השתתף ר' מעשיל בשיעורים הללו, ורישומם ניכר עליו עד סוף ימיו. הוא המשיך להתכתב עם הצמח צדק ובניו, התפלל בנוסח האר"י כמנהג חב"ד וראה בצמח צדק את רבו המובהק.
כבר אז הביע את רצונו לנסוע לארץ ישראל, והצמח צדק שלח אתו לשם מספר שליחויות. באותה עת רמז עליו כי יש בו ניצוץ משיח, וגם צדיקים אחרים עמם נפגש בדרכו לארץ ישראל הטילו עליו להשתדל שם לקירוב הגאולה, כמו שאמר לו רבי יעקב אריה מרדזימין "לא תשקוט מהתפלל שם שיבוא משיח". מעניין לציין, כי באחד ממכתביו כותב ר' מעשיל לצמח צדק "...וכל שכן האנשים הדבוקים באהבתך, ואומרים כי הרבי הוא בחינת משיח כפי המנהג"...
לשליחות שהטילו עליו הצדיקים התמסר בכל כוחותיו, בעיקר בניסיון לייסד משמרות על מקום המקדש. בחידוש המצווה ראה ר' מעשיל חשיבות הלכתית וסגולית גדולה מאוד, ורצה לקרב באמצעותה את ביאת המשיח. כהתחלה גייס ר' מעשיל מניין מתלמידיו, והגיע להתפלל בכותל בקביעות בשבתות וחגים (דבר שהיווה חידוש אז, והצריך אומץ מול השלטונות שלא ראו זאת בעין יפה). את חלקי השולחן והכסאות הטמינו התלמידים בבגדיהם והקימו אותם בסמטת הכותל עצמה, ואת הפמוטים נשא משרת נוכרי שנשכר לשם כך במיוחד.
בזקנתו נהג ר' מעשיל באדמו"רות, קיבל פתקאות ופדיונות ופעל ישועות. מספרים כי היתה לו סגולה מיוחדת שנהג לומר למען מקשות לילד, ופעם כשלא היה בבית ניסה אחד מבני ביתו לומר במקומו את הסגולה שלמד בעל פה. הפעם לא הועיל הדבר, וכשחזר הגאון לביתו העיר: מסתבר שמשנה מי הוא האומר...

 

ר' מעשיל מביאליסטוק היה דבוק מאד ברבותיו הצדיקים, אותם המשיך לראות גם בחלומותיו, אך היה אדם עצמאי עם דרך משלו שלא חת מפני איש. הרבי מליובאוויטש, העריך אותו מאוד, הדגיש את קשריו לליובאוויטש ופעל להנצחתו. במיוחד, על שמירת המקדש, המצווה אליה התמסר כל כך ר' מעשיל, מסר הרבי מספר שיחות בהן צידד במידה רבה בפסיקתו כי מצוות שמירת המקדש נוהגת גם בזמן הזה.

על פסק הרמב"ם במצווה זו (בו נתמך גם ר' מעשיל), מביא הרבי קושיה פשוטה: שמירת המקדש לדעת הרמב"ם קשורה בכבודו, ולא נועדה להגן עליו מפני גנבים ופולשים. מדוע אם כן הוא פוסק כי חובת השמירה היא בלילה ולא ביום? והתירוץ לכך הוא, כי ביום כבוד הבית מתבטא בעצם העבודה. בלילה, עת הבית עומד ריק ודומם, יש צורך בשמירה כדי לבטא את כבוד המקדש תמיד. כשמבינים כך את מצוות השמירה, מתבהרת עמדתו של ר' מעשיל במלא עמקה: דווקא עכשיו, כאשר בית המקדש חרב ושומם מעבודה, מקבלת מצוות השמירה חשיבות כפולה ומכופלת.

ברוחניות, מסמל הלילה את הגלות, החושך והבלבול, בכלל ובפרט. כשהגלות גוברת, מתעמעמת היכולת להבחין בשכינת ה' בעולם, והייאוש מזדחל אל הלב, דווקא אז יש לעמוד על המשמר ולזכור את נקודת הקדושה. השמירה מפני הסח הדעת, נובעת מאמונה גדולה בבואו של היום הגואל. אולם לא רק אמונה וייחול יש כאן: כפי שלימד ר' מעשיל, בכח השמירה על מקום הקודש, גם הבית והעבודה עוד ישובו למקומם, במהרה בימינו אמן.

הסכמה ברוח הקודש

בראש הספר משכנות לאביר יעקב מופיעה הסכמה מאת "כ"ק איש האלקים בוצינא קדישא הגאון האמתי... ר' מנחם מענדיל זצוק"ל, הרבי הגדול מחסידי חב"ד". למעשה, הצמח צדק כבר היה בעולם האמת ולא כתב הסכמה לספר. אך גוף ה"הסכמה" היא סיפור שכותב המחבר, וזהו בקצרה:
הרב גלבשטיין שהה אצל הצמח צדק בשנים תרי"ב-ג. מאוחר יותר, בשנת תרט"ז, הגיע לצמח צדק יהודי אחד, ששמו לא ידוע לנו, ונתן לרבי פתקא כנהוג. משקבל הרבי את הפתקא, שאל את האיש האם הוא לוי, והיהודי השיב שכן הדבר. אמר לו הרבי: יש לי איזה ענין שאיני יכול למסור ביד שום אדם אלא בידך, בשביל איזה מצוה גדולה שעשית, והזהר שלא תאמר דבר זה אלא לאיש שאומר אליך. יגיע זמן שתהיה בירושלים, בערך בשנים תרמ"א-תרמ"ד. שם עליך לחפש איש ששמו הלל משה בן ר' צבי, ובשנת תרמ"ד תכיר אותו היטב ותאמר לו כל מה שתשמע מפי. כדי להוכיח לאותו הלל משה שאכן אני שלחתי אותך אליו, אמור לו שהוא היה אצלי לפני כמה שנים, כשעוד לא היתה לו חתימת זקן. וכך עליך לומר לו בשמי: הוא יחדש רזי תורה, שעל זה נאמר "הנחמדים מזהב ומפז רב", ו"אמת מארץ תצמח", וכשישמעו בני ישראל בקולו אז תצמח הישועה". ועוד הוסיף הצמח-צדק כמה רמזים סתומים. לבסוף הניח ידיו על ראשו של ה"לוי" ואמר "אני מברכך שתצליח בשליחותי לעבוד עבודת לויים בבית המקדש". היהודי שמר את הדברים בלבו ולא סיפרם לשום אדם בעולם.
מאז, עברו שנים רבות. בסוף שנת תרמ"א, ראה אותו לוי את הצמח-צדק בחלום כשהוא אומר לו "סע לירושלים לקיים שליחותי". החלום שחזר שלשה לילות השאיר רושם עז על הלוי, עד שהחליט לקום ולעלות מיד לירושלים. לצערו, בבואו לירושלים לא מצא בה אף יהודי העונה לשם "הלל משה"... והנה, לאחר כשנתיים, בשנת תרמ"ד, שמע הלוי בקריאת התורה את הגבאי אומר "יעמוד ר' הלל משה מעשיל בן ר' צבי הירש", והנה ר' מעשיל גלבשטיין ניגש ועולה לתורה. אז הבין כי ר' מעשיל הוא הוא "הלל משה" שאליו נשלח. פנה הלוי לר' מעשיל וספר לו את דבר השליחות. בתחילה התקשה ר' מעשיל להאמין לדבריו, עד שהלוי קפץ ונשבע לפני ארון הקדש בערב יום-כיפור שדבריו אמת. ר' מעשיל החל להתעמק בדברי רבו הצמח צדק וברמזים ששלח לו, וראה שכל דבריו מכוונים למצות שמירת המקדש, שבה עסק ר' מעשיל מאז עלותו לירושלים ועליה כתב את ספרו "משכנות לאביר יעקב" בשנת תרמ"א.
ר' מעשיל מסיים שכיון שהדבר נוגע לכלל ישראל מצא לנכון לפרסמו. וכדי לאמת את הדבר, הזמין כמה וכמה מחכמי ירושלים אשר גבו עדות מאותו הלוי לאחר שאיימו עליו שיאמר רק את האמת, וכתבו את הדבר וחתמו...

[להרחבה: משכנות לאביר יעקב מהדורה חדשה, בתחילת הספר (מנכד המחבר) ובסופו (מהסופר בצלאל לנדוי). תשורה משמחת נישואי משפ' סטולין תשס"ד. תשורה משמחת נישואי משפ' אברמוביץ תשס"ה]

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION