רבי אברהם יהושע העשיל מסקווירא | הצדיק המבטיח

 

רבי אברהם יהושע העשיל נולד בשנת תקפ"ה לרבי יצחק (איציק'ל) מסקווירא, בן רבי מרדכי מטשערנוביל.
בהגיעו לפרקו נשא את בת הרה"ק ר' שמואל אשכנזי, ממנה נולדו רבי יוסף מאיר ממאכנובקא, רבי משה דן מסקווירא, רבי יעקב מסקווירא-ליניץ, ובנותיו הרבניות דבורה ומלכה. לאחר פטירת אשתו נשא את בת ר' יוסף זילבערפארב מראוונא, חתן הרה"ק ר' שלמה מסאווראן, ולזוג נולדו בת ובן: הרבנית שפרה, ורבי דוד יהודה ליב מקאזאטין. עוד בחיי אביו נתפרסם כפועל ישועות, ואף הבטיח ישועות ליהודים שאביו לא רצה להבטיח להם. עד כדי כך שלפעמים שלח אביו את העניינים הקשים לבנו. עם פטירת אביו (בי"ז ניסן תרמ"ה) נתמנה לממלא מקומו יחד עם אחיו רבי ישראל ורבי דוד'ל זצ"ל. שנה וחצי לאחר מכן נפטר, ביום ג' כסלו תרמ"ז, ונטמן באוהל אביו בסקווירא.

מופלא היה הרה"ק רבי אברהם יהושע העשיל מסקווירא זיע"א, בקדושתו העליונה, בפרישותו ובצדקותו. מרבה היה בטבילות, אפילו פעמים מספר ביום אחד, ונודע באהבת ישראל הבוערת בקרבו. רבות עסק במעשי צדקה וחסד, ודאג לפרנסת אביונים ומסכנים. הרה"ק רבי יצחק מבוהוש זצ"ל, שסיפר על כך, הוסיף וסיפר את העובדה הבאה:

"יהודי עמד לפני הגיוס לצבא הרוסי. הוא הגיע אל רבי איציק'ל מסקווירא ובפיו הצעה: באפשרותו להפטר מחובת הגיוס על ידי 300 רובל שוחד, אך לא אבה ליבו לזרוק סכום כזה לידי פקיד רוסי... לכן מציע הוא לתת סכום זה לרבי, תמורת ברכה שיפטר מהגיוס. הרה"ק סירב, והלך היהודי וסיפר על הצעתו בפני בנו הרה"ק ר' אברהם יהושע העשיל. הוא, כששמע, הסכים לעיסקא: נטל את הכסף, והבטיחו שישתחרר מהצבא.
מנהג היה בבית הרה"ק מהר"י שכל ערב נכנסו אליו בצוותא בניו הקדושים. הרה"ק ראי"ה מיעט להשתתף, והיה ממשיך בתורתו ובעבודתו. בערבו של אותו יום הגיע אף הוא. כיון שנכנס, שחו האחים הקדושים ביניהם בלחש על ההבטחה שנתן. לאחר שביקש אביהם לדעת על מה התלחשו, שמע את המעשה, ופנה אליו וישאלהו: "כיצד יכולת ליטול את הכסף"? נענה הצדיק ואמר: "כיון שיהודי זה חייב בין כה להוציא ולתת סכום זה, וכיון שאף אני זקוק עתה לסכום דומה לפרנסת הצדיקים הנסתרים, מאמין אני שבזכות שנתן את הכסף לצדקה, יעזור לו השי"ת". למשמע דבריו קם אביו הקדוש, נשקו על ראשו אמר לו: "לדרגה כזו של אמונה - אני עדיין לא הגעתי!".
ושוב היה מעשה: יהודי עמד לפני נסיעה לוינה כדי לדרוש ברופאים גדולים. טרם יציאתו לעיר הגדולה בא אל רבי יצחק מסקווירא כדי להפרד ולהתברך. לאחר מכן הלך להפרד גם מבנו הגדול, ששמע על מטרת נסיעתו ושאל: "בכמה הנך משער את עלות הנסיעה והטיפולים?" נקב הלה בסכום. נענה הרה"ק ראי"ה, שזקוק היה אז למעות לצורך הכנסת כלה, ואמר לו: "תן לי את כל הסכום הזה - ותתרפא!" לשאלת אביו הקדוש מדוע נטל את הכסף, השיב: "וכי למה עליו להוציא את הכסף עבור רופאים? שיתן לי את כל הסכום עבור הכנסת כלה עניה - ויתרפא!".

חסידים הראשונים היו מספרים, כי מלבד כשהיה עוסק בתורה ובתפילה – לא נשמע קולו. שתקן מופלג היה. היו שקשרו את הדבר עם מעשה שהיה: יהודי שלא זכה להפקד בפרי בטן נכנס פעמים רבות אל אביו זצ"ל לבקש את ברכתו, אך רבי יצחק היה דוחהו כל פעם. פעם אחת, בעת שחזר ובא, פגש את בנו הרה"ק ראי"ה זצ"ל, וביודעו תוקף גודל קדושתו, שפך לפניו את מר לבו וביקש שיבטיחו ישועה. לאחר הפצרות מרובות נעתר לו והבטיחו, ואכן, כחלוף שנה נפקד האיש בבן זכר. אך לאחר שעזב היהודי את המקום, הגיע רבי יצחק ולשאלתו, סיפר הראי"ה זצ"ל על ההבטחה שנתן. הקפיד אביו והעיר לו: "עדיף לדבר פחות". מני אז - כך סיפרו חסידים - אחז בפלך השתיקה.

מאידך, מסופר, נתן לו אביו הק' כח וסמיכה עוד בחייו ואמר לו: ידך כידי, ופיך כפי! ואכן, שמו הלך לפניו עוד בחיי אביו כ'פועל ישועות', ורבים פנו אליו. למען טובת הנצרכים לקח על עצמו פעמים רבות להיות בבחינת 'צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים', והסכים לגזור ולהבטיח אף נגד הטבע. נכדו הרה"ק ר' יוחנן מראחמיסטריווקא זצ"ל, סיפר על יהודי שלא זכה לפרי בטן והמהר"י זצ"ל לא אבה להבטיחו. אחר כך נכנס אל בנו רבי אברהם יהושע העשיל, והוא הבטיחו. לאחר שהלה חזר אל רבי איציק'ל וסיפר זאת, שאל הצדיק את בנו: מנין לקח את היכולת להבטיחו ישועה? ענה רבי אברהם יהושע: "נכנס אלי זה עתה עגלון, והתאונן כי סוסו מת ונותר ללא פרנסה. מיד לאחריו נכנס זה האיש שביקש ישועה בפרי בטן. ביקשתיו שיתן מעות כסכום שעולה לקנות סוס, והבטחתיו ישועה. וכי מה אכפת לבורא יתברך שלזה יהיה סוס, ולזה יהיו בנים?..."

הנהגתו של רבי אברהם יהושע העשיל הייתה מיוחדת וחריגה, כשלפניו ולאחריו לא העזו צדיקי השושלת שלו לנהוג באופן דומה. מה שורש ההבדלים בהנהגת הצדיקים? שורש הדברים אינו נעוץ רק בחישובים השכליים כביכול שעורך הצדיק, כי אם בשורש נשמתו:

צדיק ששרשו בחב"ד או בחג"ת, כוחות השכל והרגש, אינו מבטיח ישועות. אבל צדיק ששרשו בנה"י, כוחות המעשה, יכול וצריך להבטיח ישועה. בפרט, שייך הנצח היוזם להבטחת טובה, ואילו ההוד מביא לבטול גזרה רעה. היסוד שאחריהם הוא מידת האמת, המקיימת ומגשימה את ההבטחות שניתנו. באברי הגוף מקבילים נצח והוד לכליות, עליהם נאמר  "מי שת בַּטֻּחות חכמה" – לשון בטחון והבטחה. לכן, על  מנת להבטיח על הצדיק להיות שלם במדת הבטחון בה' (בבטחון סביל, פנימיות ההוד, וגם בבטחון פעיל, פנימיות הנצח), ובכדי שתתקיים הבטחתו עליו להיות שלם בשמירת היסוד.

הרגישות להשגחה הפרטית, המזמנת לו את הכסף לצדקותיו המרובות, שייכת גם היא לנצח והוד – שכן בספירות הללו מנהיג ה' יתברך את צירופי המקרים השונים. רק צדיק כרבי אברהם יהושע העשיל, רגיש כל כך להזדמנות של עסק טוב, המשמח לב אלקים ואנשים...

 

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION