מי היה הבבא סאלי?

על רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, הלא הוא הבבא סאלי, לכבוד יום השנה שלו החל בד' שבט


לפי הקבלה, לחודש שבט מיוחדת האות צדי"ק, ולכן מתבקש לעסוק בחודש זה בנושא ההתקשרות לצדיק. אפשר לדבר ולספר על צדיקים מדורות קודמים, תוך תחושה של מרחק מסוים, אבל כעת אנו עוסקים בצדיק בן הדור שלנו, שנפטר רק לפני כשלשים שנה (בשנת תשד"ם) – אשר סיפורי-הפלא על קדושתו ופרישותו, גדולתו בתורה ותפילה, ומעשי-המופת שנעשו בזכותו, אינם אגדות-עם אלא עובדות ממשיות בחתימת עדי-ראיה מהימנים החיים עמנו היום. ראוי לציין שהבבא סאלי הוא חוליה מרכזית בשרשרת מפוארת של משפחת רבנים ממרוקו – החל מסבו הגדול רבי יעקב אבוחצירא, ועד נכדיו הצדיקים החיים עמנו כיום הזה ורבים ההולכים לאורם.

שפע ברכות

עצם קיומם של צדיקים כאלה בתוכנו, מרומם אותנו מעל החיים האפרוריים וממחיש את אהבת ה' ורחמיו עלינו. חז"ל אומרים שבתחילה רצה הקב"ה לברוא את העולם במידת הדין, אך ראה שאין העולם מתקיים ושיתף את מידת הרחמים, ומוסבר בחסידות שהרחמים הם "גילוי אלוקות על-ידי צדיקים ואותות ומופתים שבתורה". הצדיק פותח חלון לעולם עליון, וממתיק את מידת הדין הקשוחה, על ידי דבקותו בה' ועל-ידי אהבת ישראל השופעת ממנו.

שפע הברכות והישועות על-ידי ה'צינור' של הצדיק, מזכיר את מזל דלי של חודש שבט – שבו דולים מים חיים, "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" – הן לפי הפירוש הפשוט "כי תשיגו ישועות בלי עמל וטורח" (המלבי"ם) והן לפי תרגום יונתן המפרש: תקבלו לימוד חדש בחדוה מבחירי הצדיקים. אמנם "אין מזל לישראל" אך מכל המזלות הדלי נחשב מזלם של ישראל (כדברי האבן-עזרא), כרמז לשפע ברכה הנובע ללא הגבלה דרך המזל הנוזל. מקובל שהבעל-שם-טוב אמר: "כשפוגשים נושא דליי מים, שיאמרו שהבעל-שם-טוב אומר שזה סימן ברכה" – וכן כשפוגשים את חודש שבט נושא דלי מים.

כוחה של סעודת מצוה

רבי ישראל היה נוהג לערוך סעודות מצוה בהזדמנויות שונות, ובמיוחד בימי הילולא של גדולי הצדיקים (כמקובל בקהילות יוצאי מרוקו), וסיפורי מופת רבים נקשרו לסעודות אלה. מעניין ששם אביו של רבי ישראל היה רבי מסעוד – רמז שבנו ידע לסעוד אנשים על-ידי סעודה. פעם אחת סיפר רבי ישראל עצמו שהצדיק רבי מנחם מענדל מויטבסק התגלה אליו והקים אותו ממיטתו כדי שיעשה סעודה לכבודו ביום ההילולא שלו.

אפשר אולי לשאול, מה המיוחד בסעודה? והרי כולנו אוכלים, ממש כמו בעלי-החיים. אכן, יש אנשים שהאכילה מורידה אותם לדרגה של בהמה... אבל הצדיק אינו אוכל מתוך תאווה מגושמת, וכך גם הבבא סאלי היה מסתפק במועט מן המועט להחיות את גופו. אכילתו של אדם כזה שקולה להקרבת קרבנות – כאשר המאכל הגשמי עולה ונכלל בגוף האדם ומתעלה עמו בתורתו ותפילתו, כמו שהקרבן עולה בלהב המזבח. כאשר יצחק אבינו רצה שתחול עליו רוח-הקודש, אמר לבנו להכין לו סעודה, וכך גם אמרו חכמים "כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה". הזכרנו שלפי הקבלה האות של  חודש שבט היא צדי"ק, וכעת נוסיף שלחודש הזה התייחד חוש האכילה – לתקן את האכילה, עד לדרגת הצדיק היכול לפעול רפואה וישועה גם בשיירי מאכלו. 

מישראל עד ישראל

כששומעים את העדויות על מעשי המופת הרבים שנעשו בזכות רבי ישראל בבא סאלי, אפשר בהחלט להאמין לסיפורים המופלאים על רבי ישראל בעל שם טוב (וכבר אמר אחד הצדיקים שצריך להאמין שכל מה שסופר על הבעש"ט היה יכול להיות). אכן, הרבי מליובאוויטש התבטא על הבבא סאלי שהוא "יהודי של הבעל שם טוב" (א בעל-שםסק'ע איד).

לא מדובר רק על דמיון חיצוני. לבבא סאלי היה קשר נפשי עמוק לבעש"ט וכל גדולי החסידות אחריו. כך מסופר שכאשר הגיע הבבא סאלי ללמוד בישיבת המקובלים בית-אל (בשנת תרפ"ב), ישב בפינה ולמד בספר חסידות, כאשר כולם לומדים רק בספרי הקבלה, וכאשר מישהו התחיל לדבר אתו אמר לו הבבא סאלי בביקורת: כל מה שאתם לומדים, אם זה בלי תורת הבעל-שם-טוב, זה לא זה... (שכן ההשגחה העליונה הורידה לדורות שלנו את תורת החסידות המגלה את האור הפנימי בחכמת הקבלה ומלמדת להבין אותה כראוי).

בהקשר זה התפרסם המעשה הבא:

הרב מכלוף עמינדב קריספין, הנשוי לנכדת הבבא סאלי, נכנס פעם ל'יחידות' אצל הרבי מליובאוויטש, והרבי ביקש ממנו לספר אודות הבבא סאלי. סיפר הרב קריספין: כאשר התגורר הבבא סאלי בעיר יבנה, היה שם רב אחד, ראש כולל, שביקש שאסדר לו פגישה עם הצדיק. תוך כדי הפגישה, התבטא אותו רב מעט בזלזול כלפי הבעש"ט. הבבא סאלי הגיב בתוקף, בתוך דבריו אמר "אני יודע מי היה הבעל-שם-טוב", ולבסוף אמר לאותו רב לצאת מביתו. לאחר מכן, אמר לי "מה עשית לי? הבאת אלי איש שמדבר כנגד הבעל-שם-טוב?" והוסיף: "אתה תראה, אם מחר ישאר הכולל הזה ביבנה, אני אינני בבא סאלי"... ואכן, למחרת התברר שהפסיקו את התקציב לכולל, ובו ביום הוא נסגר. כשסיים הרב קריספין לספר זאת לרבי מליובאוויטש, אמר הרבי בהתרגשות: יש לך סיפורים כאלה ואתה שומר אותם לעצמך? [לכן גם אנו לא רצינו לשמור את הסיפור לעצמנו].

העיקר כאן אינו ההקפדה על אותו רב (מעשה חריג של 'דין') אלא יחס הכבוד כלפי צדיק כבעל-שם-טוב. החיבור של הבבא סאלי לתורת החסידות וגדוליה הוא מפתח לקירוב לבבות בין העדות השונות בעם ישראל – כאשר המסורת האשכנזית מתחברת למסורת של יהדות צפון אפריקה, כל אחד עם סגנונו המיוחד וביחד עולה ניגון של כלל ישראל. ואם כבר עוסקים בחיבורים, נזכיר רמז עממי יפה: "אתם נצבים היום כֻלכם לפני ה' אלהיכם" – אתם ראשי תבות אשכנזים, תימנים, מרוקאים (וכל השאר נכנסים באמצע...), שהם גם ראשי תבות אמת

רבי ישראל בארץ ישראל

הבבא סאלי ביקר בארץ כמה פעמים, ובשנת תשי"א אף עלה לארץ עם משפחתו. אך כעבור תקופה לא ארוכה חזר לחו"ל, ורק בשנת תשכ"ד עלה לארץ והשתקע בה.

מאחורי הנדודים האלה נמצא הסיפור המורכב של הדורות האחרונים: מצד אחד, הישוב היהודי בארץ הולך וגדל, ברוך ה', וכבר ניתן בקלות יחסית לעלות לארץ הקודש, כמשאת-הנפש של כל דורות הגלות. כדאי להזכיר שרבי יעקב, סבו של הבבא סאלי, ניסה כמה פעמים לעלות לארץ, ונפטר בדרכו אליה – עד שבא רבי ישראל והשלים את המסע של סבו (כאשר יש לזה רמז בשמותיהם, שכן ישראל הוא שם-המעלָה שזכה בו יעקב אבינו כשחזר לארץ ישראל).

אך מצד שני, חל תהליך מואץ של עזיבת היהדות, עד לתחושה של התמוטטות כללית של העולם הישן, וכידוע יהדות צפון-אפריקה סבלה קשות מהתפרקות רוחנית זו (גם כתוצאה מפעילות מכוונת של אליטה חילונית אשר רצתה "לחנך מחדש" את הדתיים הנחשלים....). במציאות כזו, יהודי ממרוקו אינו יודע האם לעלות לארץ או להישאר בקהילתו המוכרת בגולה, המצליחה לשמור (במידה מסוימת) על רוח היהדות הנאמנה. מה עושים?

את שאלתו פרש רבי ישראל בפני הרבי מליובאוויטש, והרבי ענה לו באריכות, באהבה ובכבוד רב. הנה כמה שורות מתוך התשובה המאלפת:

כיון שזיכה השם-יתברך את כהדר״ג [כבוד הדרת גאונו] להיות איש כללי ומנהיג בישראל אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו, הנה בטוח הדבר שניתנו לו גם כן הכוחות להביא את זה בפועל בחיים היום יומי של כל המושפעים ונשמעים לקולו... כיון שנמצא כהדר"ג שליט"א בארץ הקודש ת״ו בה נמצאים עתה עשיריות אלפים של אחינו הספרדים שליט"א, ומצד ריבוי הנסיונות העלמות והסתרים זקוקים הם להוראות תכופות בדרכם הקשה בגשמיות וברוחניות, הנה זכות עצום וגדול נפל בחלקו של כהדר"ג שליט"א אשר הוא ישתמש בהכשרונות והסגולות אשר חננו השי"ת... לצאת במלחמה נגד היצר... בראש צבאות אנשי קהילות הקדש המושפעים ונשמעים לרצונו, ללחום מלחמת ד׳ ולפרסם אלקותו יתברך בכל סביבתם... וביחוד ובפרט שהיא חובת השעה לכבוש ביד חזקה את כל הדור הצעיר.

בתמצית: במקום לעסוק בהתגוננות ובמחשבות היכן אשמור עלי ועל משפחתי, היה מנהיג! עמוד בראש הקהילות המושפעות ממך וצא למלחמה נגד היצר הרע, ובוודאי הקב"ה ישלח ברכה במעשה ידיך. עשה כאן, בארץ הקודש, את המהפכה החיובית, ובמיוחד "לכבוש ביד חזקה את כל הדור הצעיר" – יד חזקה שאינה במקלות ובשוטים, אלא בתקיפות ובנועם גם יחד, כמיטב המסורת של רבני מרוקו ומשפחת אבוחצירא. בסופו של דבר, רבי ישראל הלך בדרך זו והיה "איש כללי ומנהיג בישראל", והשפעתו ממשיכה והולכת עד עצם היום הזה. זכותו תגן עלינו, אמן.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION