לכה דודי לקראת כלה

למה הניח בעל ה'אור החיים' הקדוש לתלמידו החיד"א להרטב בגשם ומה היה הפיצוי ש'נתן' לו? על הצדיק המשיחי, רבי חיים בן עטר זיע"א

כאשר רבי חיים בן עטר, בעל 'אור החיים', הגיע בשנת חייו האחרונה לירושלים, קבע בה את בית מדרשו הקטן, שם גר ולימד. הצדיק הקרוב ביותר אליו היה רבי חיים יוסף אזולאי, החיד"א, שהפליג מאד בשבחו בספרו 'שם הגדולים'.

פעם בסעודה שלישית בשבת קודש חורפית 'אור החיים' האריך לדרוש. אחר כך בגמר השבת, הוא סיים ולאחר מכן התפללו והבדילו. האחרון שיצא היה החיד"א. בדיוק כאשר יצא מהדלת לפתע ניתך גשם שוטף ביותר והוא לא היה מסוגל ללכת ברחוב. החיד"א ניצב ליד דלתו של הרבי ולא העז לפותחה ולהיכנס בחזרה פנימה. כעבור שעה ארוכה הרבי פתח את הדלת וקרא לו להיכנס פנימה. אחרי שהוא נכנס והתיישב, 'אור החיים' בקש את סליחתו והסביר:

"לא פתחתי לך את הדלת לפני כן, כי מיד כאשר יצאת נכנס לכאן אליהו הנביא ונאמרו דברי סתר בינינו. ידעתי שברגע שהוא נכנס החל לרדת מבול וידעתי היטב שאתה בחוץ. הצטערתי שאתה נרטב, אבל לא יכולתי להכניסך. בכל אופן, היות שסבלת מאוד במשך שעה ארוכה, אפצה אותך מעט בכך שאספר לך דבר אחד שאני יכול לגלות מדברי אליהו הנביא: בקבלת שבת, אחרי 'לכה דודי', אומרים 'מזמור שיר ליום השבת' ויש לאומרו בעמידה".

 פוטנציאל להיות משיח

ידוע שהאדמו"רים של חב"ד למדו בקביעות חומש עם רש"י, ובנוסף לכך הם למדו מפרש נוסף באופן מחזורי - רמב"ן, אבן עזרא, ו'אור החיים' הקדוש. 'אור החיים' נלמד עם הראשונים הכי גדולים, ויותר מכולם הוא ניצוץ גדול של מלך המשיח, עד כדי כך שכתב על מלך המשיח "חיים שמו". הוא אחד מצדיקי העולם שהכיר בעצמו שיש לו את הפוטנציאל להיות משיח. הבעל שם טוב אמר שהוא קיבל את כתר משיח - כתר גדול הדור שהוא בבחינת משיח - מ'אור החיים' הקדוש.

אחת הסיבות העיקריות לכך שהבעל שם טוב השתוקק להגיע לארץ ישראל הייתה כדי להיפגש עם 'אור החיים', עד שאמר ש"אם היינו נפגשים היה בא מלך המשיח", אבל משמיים מנעו זאת.

לפי הרבה מנהגים, דווקא באמירת "מזמור שיר ליום השבת" שאחרי "לכה דודי" מקבלים את קדושת השבת ונאסרת עשיית מלאכה. יש מקומות שנוהגים לאומרו פעמיים כמו בישיבת בית א-ל בירושלים ובית הכנסת של המהר"ל מפראג, בפעם הראשונה לפני שהעם שובתים ממלאכה, וכדי שכולם ישבתו אומרים זאת פעם נוספת. זה הטעם על פי הפשט ויש עוד טעמים נסתרים לכך. היום בחב"ד אומרים "מזמור שיר ליום השבת" בעמידה וכך גם ברוב המקומות, אך בתקופת 'אור החיים' זה היה חידוש גדול מאד.

עמידה היא נצחיות

 מי זוכה לגילוי אליהו?

כתוב שזוכה לכך מי שמאירה אצלו ה"חיה" שבנפש, שזה כנגד עולם האצילות. קריאת שמע וברכותיה נאמרות בישיבה, בעולם הבריאה, אך תפילת העמידה היא בעולם האצילות. הפשט הכי פשוט בכך שאליהו הנביא אומר שיש לומר זאת בעמידה – שצריך להגיע כאן לאצילות. היות שבפרק זה מקבלים את קדושת השבת שהיא 'מוחין דאבא' - ו"אבא מקנן באצילות", כל עולם האצילות זה 'אבא' ביחס לעולמות בריאה-יצירה-עשייה, ולכן דווקא פרק זה יש לאומרו בעמידה.

פעמים רבות המשמעות של עמידה זה נצחיות – דבר שעומד, דבר עמיד שקיים לעולם. למה הוא קיים לעולם? כי הוא בלתי משתנה. כמו שהפסוק אומר על ה' - "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". דבר בלתי משתנה הוא עמיד. באחד מנסי אלישע כתוב "ויעמד השמן". שמן זה הכינוי של פנימיות החכמה, וחז"ל מפרשים שיש באותו שמן  עמידה נצחית עד תחיית המתים. כלומר, העולם הזה הוא כבר התחלה של תחיית המתים. יש משהו במושג "עמידה" שנמשך עד תחיית המתים, וממילא זו התחלת תחיית המתים.   

הסוד הפנימי של עמידה כאן זה איך להגיע בשבת קדש לטעימה של "מעין עולם הבא", מעין תחיית המתים, מעין חיים נצחיים. וכל זה קורה כאשר עומדים ב"מזמור שיר ליום השבת".

 ---

על פי התוועדות י"ט תמוז תשס"ז

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION