גיוס בחורי ישיבה - גילוי דעת

האם בחורי ישיבה צריכים להתגייס? מה צריך לעשות הצבא בענין? לרגל חוק הגיוס ועצרת המחאה החרדית אנו מפרסמים גילוי דעת של הרב יצחק גינזבורג בנושא מלפני מספר שנים, הרלוונטי היום כאז.

א

חז"ל אמרו, וכן נפסקה ההלכה: "במלחמת מצוה הכל יוצאין, ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". המלחמה על ארץ ישראל – הן מלחמת כיבוש והורשת האויבים מתוכה, והן מלחמת הגנה על העם היושב בציון – הינה מלחמת מצוה. פשוט הדבר ש"אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" כולל גם בחורי ישיבה!

ב

במה דברים אמורים? בשעת מלחמה ממש. לשם כך, מן הראוי שכל בחור ישיבה ידע להחזיק נשק ולהשתמש בו בשעת הצורך, כדי שיזכה אף הוא במצוה רבה זו שיש בה גם משום פיקוח נפש כפשוטו (ראה שו"ע או"ח סימן שכ"ט, שבכגון זה מצוה לחלל את השבת). על כן, מן הראוי שכל ישיבה תדאג, כחלק ממסגרת הישיבה, להכשיר את תלמידיה לאחוז בנשק – בהדרכת ובאימון אנשי צבא. בכך תקיים הישיבה את הוראת דוד המלך (תלמיד חכם שידע להחזיק בנשק), "ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר" (הביטוי "ספר הישר" מדגיש שזו היא הדרך הישרה של תורתנו הקדושה, דרכם של אבותינו הקדושים שנקראו "ישרים", והדרך לתיקון האדם בהיותו אדם, כאמור "אשר עשה הא-להים את האדם ישר..."). דבר זה יגרום לקידוש ה' מרובה בקרב העם, מבלי צורך לגרום לבטול תורה מרובה.

ג

אך בימי שגרה – כשהנשיאה בנטל הצבאי מתבטאת בשרות סדיר ובשרות מילואים – יש וודאי לחלק בין מי ש"תורתו אומנותו" לבין מי שאין "תורתו אומנותו" (אליבא דמבחן אמת!). מלחמות ישראל אינן מלחמות גשמיות בלבד, הן מלחמות רוחניות – מלחמות על ערכיו הנצחיים של עם ישראל: העם התורה והארץ. המצב הרוחני של העם משפיע בהחלט על הקורה בשטח. תלמיד ישיבה הלומד תורה ברצינות מגן על העם בכלל, ועל החיילים היוצאים לקרב בפרט. על תלמיד הישיבה לדעת זאת ולהזדהות הזדהות מלאה עם חברו שבשדה הקרב. גם על החייל לדעת על התמיכה הרוחנית שהוא מקבל מבחורי הישיבה ומכללות הצבור החרדי הלומד תורה, מקיים מצוות ומתפלל בעדו לה' א-להי ישראל.

ד

היום רואים בעליל שאותם תלמידי ישיבה החדורים אמונה ובטחון בה' המשרתים בצה"ל מצליחים ביותר בכל המשימות הצבאיות המוטלות עליהם. ובכלל, הנכונות הצבורית להילחם מתגלה היום בעיקר באותם חלקים בצבור הקשורים לתורת ישראל. את הקשר של העם לתורה מחזיקים בחורי הישיבה המשקיעים את חייהם יומם ולילה בלימוד תורת ישראל.

ה

כאמור לעיל, הגדרת "תורתו אומנותו" צריכה לשקף נאמנה את המתמסרים ללימוד. על אותם בחורים מהמחנה החרדי שאין "תורתם אומנותם" להתגייס לצבא. כל המשתמט מחובת קדש זו לעמו וארצו עובר על "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי" ("מה ראית שדמך שלך אדום יותר [מדם חברך]", הרי כל ישראל חברים וערבים זה לזה). אך גם כאן חייבים אנו להתייחס לבעיתיות שבדבר ולהציע פתרונות מעשיים.

ו

על הצבא ליצור תנאים מתאימים לבחורים חרדיים: אוכל כשר למהדרין, שמירת שבת כהלכתה, תפילות מסודרות, וגם זמני לימוד תורה. ברור הדבר שאין הצבא בישראל מסגרת לוחמה בלבד, אלא תרבות מלאה. לדאבוננו, תרבות זאת כפי שהיא נראית היום אינה הולמת את רוח היהדות – רוח ישראל סבא. כיום לא מתקיים צווי התורה ביחס למחנה הצבא – "והיה מחניך קדוש". ממשיכה התורה: "פן יראה [ה'] בך ערות דבר ושב מאחריך". היום הצניעות בצבא לקויה ביותר. כמובן, בחטיבה חרדית צריך דבר זה לבוא לידי תיקון, ובכך להראות דוגמה לכל צבא ההגנה לישראל.

ז

ראוי שחייל חרדי יקבל פקודות ממפקד חרדי המבין לרוחו והנוהג בחייו, בכל ענין וענין, על פי ההלכה. חז"ל אמרו: "דברי הרב ודברי התלמיד – דברי מי שומעין?". על החיל לדעת שהסמכות העליונה שלו היא דבר ה' בתורה. בנוגע לכל ענין מהותי בצבא, המפקד האמיתי של החיל החרדי הוא רבו בתורה. מתי צריך לירות כדי להגן על החיים? האם מותר לפגוע ברכוש האויב כדי לפזר מהומה? האם מותר להשתתף בפינוי ישוב יהודי בארץ ישראל? האם מותר להראות פנים קשות כלפי יהודים ואילו פנים רכות כלפי אויבים? כל השאלות האלו – ושאלות רבות אחרות – הן "שאלות רב".

מי יתן שתקום בימינו חטיבה חרדית כמתואר לעיל, חטיבה שתשמש דוגמה חיה לצבא יהודי מקורי. דבר זה יקדש שם שמים ברבים, יאחה את הקרעים בעם, ויקרב את הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, אמן.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION