לקראת מדינה יהודית - ד

החלק הרביעי והאחרון במסע לתיקון המדינה, עם הפנים לעתיד - מערכת חינוך מושלמת המאחדת את התורה והמדע, וחזון מלכות ישראל, משיח ומקדש.

חלק א | חלק ב | חלק ג | חלק ד

הגענו לחלק האחרון במסע לתיקון המדינה היהודית. והפעם גולשים לעתידנות יהודית...

חינוך, תורה, מדע – יסוד

לאחר ספירת הנצח מימין וספירת ההוד משמאל, באה ספירת היסוד. היסוד מרכז את כל התכונות שמעליו ומסדר אותן לכוח תמציתי משפיע ומגשים במציאות, מתוך תחושת אמת, "חותם אמת" – השפעה שמבטאת את עצם הנפש מתוך תענוג וחיות. ספירת היסוד מיוחדת ליוסף הצדיק, "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם"[1], שומר הברית בנאמנות.

במישור של תיקון המדינה: עד עתה עסקנו הרבה ב"פוליטיקה", כולל מאבקים ומלחמות. אבל מה באמת מעניין אותנו? מה באמת הכי חשוב במדינה יהודית? יותר מזה, בשביל מה בכלל אנחנו רוצים מדינה יהודית? הבה ונשמע מה אומר על כך המורה הגדול, הרמב"ם[2]: "לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם... ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח. אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל... ובאותו הזמן [בימות המשיח] לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות... ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד... שנאמר 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת הוי' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים'[3]".

אם כן, בממשלה שלנו החשוב ביותר הוא תיק החינוך. נכון לעכשיו, וכבר זמן רב, אנו נמצאים בפני מצב-חירום לאומי לנוכח המחסור המדאיג בחינוך יהודי, ויש לפעול בהקדם לתכנית ליבה יהודית: שלא יהיו ילד וילדה בעם ישראל שמושגי-היסוד של היהדות יהיו זרים להם – סידור התפילה ובית הכנסת, האבות והאמהות, החומש וספרי הנביאים, המשנה הגמרא והשולחן-ערוך, תולדות עם-ישראל וגדולי ישראל, ארץ-ישראל וירושלים, מידות טובות ודרך ארץ, שבת וכשרות, ועוד ועוד – כאשר החינוך מתחיל בגיל הרך ואינו מסתיים לעולם. יש להבחין בין עיקר לטפל ובין קודש לחול, ולכן בחינוך היהודי המקורי תופסים לימודי-החול וההכשרה המקצועית מקום משני לאחר לימוד התורה, מבלי להמעיט בחשיבות לימוד מלאכה המכבדת את בעליה.

כל זה נכון תמיד, אולם אנו צועדים לקראת מהפכה רוחנית של ממש. עד היום, התורה והמדע נתפסו, בדרך כלל, כשני תחומים שונים, ולעתים אף צוררים זה לזה. התורה היא חכמה אלוקית, הבאה אלינו "מלמעלה למטה", ואילו המדע הוא תחום הדעת האנושית הצומחת מתוך התבוננות בעולם. אך החזון השלם הוא איחוד התורה והמדע. בספר הזוהר[4] נאמר שהעולם צפוי למבול של דעת ("כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים'), וכמו שהמבול היה על ידי ש"נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ"[5] – כך מבול החכמה יבוא משני מקורות משלימים: החכמה האנושית, כ"מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה [הפורצים מלמטה]", והתורה כ"אֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם [מלמעלה]". המדע יאמת את התורה לעיני בשר, והתורה תאיר ותעשיר את המדע באור חדש.

יחידי סגולה במשך הדורות כבר עסקו במלאכה זו – כמו דמותו של יוסף הצדיק, חכם מופלא בחכמות העולם ובדעת אלוקים גם יחד. והיום, יש לייסד את "המכללה התורנית" שבה ילמדו "חולין על טהרת הקודש", כאשר החיבור השלם יבוא מתוך השראה אלוקית מיוחדת, כמו שנאמר על מלך המשיח שבימיו תתגלה "תורה חדשה"[6], דהיינו פנים חדשות ועמוקות לתורת משה המסורה בידינו.

לקראת מלכות ישראל – מלכות

הספירה האחרונה היא המלכות, כוח ההבעה המתוקן, בדיבור ובמעשה, מתוך הכרה שהנני כלי המקבל את כל האורות מלמעלה ומעצמי אין לי כלום, "כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ"[7]. התכונה הפנימית של המלכות היא השפלות החיובית – מידת דוד המלך שאמר "וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי"[8] – שדווקא מכוחה ניתן להתנשא ולמלוך ללא שמץ גאווה שלילית.

במישור הציבורי, עלינו לזכור שהתכלית של המדינה היהודית היא להפוך למלכות ישראל. באופן טבעי אנו נרתעים מהמושג מלך, בזכרנו מה עוללו מלכי רשע בעבר לעם ישראל ולכל האנושות. אבל מלך ישראל הרצוי הוא ההיפך הגמור מדיקטטור עריץ, כפי שמתאר הרמב"ם[9] "כדרך שחלק לו [למלך] הכתוב הכבוד הגדול... כך ציווה להיות ליבו בקרבו שפל וחלל, שנאמר 'וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי'[10], ולא ינהוג גסות לב בישראל יתר מדי, שנאמר 'לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו'[11], ויהיה חונן ומרחם לקטנם וגדולם, ויצא ויבוא בחפציהם ובטובתם ויחוס על כבוד קטן שבקטניהם... לעולם יתנהג בענווה יתרה... ויסבול טורחם ומשאם ותלונותם וקצפם.. רועה קראו הכתוב.. ודרכו של רועה מפורש בקבלה [בדברי הנביאים] 'כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ יִרְעֶה בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא עָלוֹת יְנַהֵל'[12]". צריך גם לזכור שלצד המלך נמצאת הסנהדרין, עם סמכויות נרחבות, וייתכן גם שיחד עם המלך ימשיך להתקיים ממסד שלטוני נבחר בידי העם שיעסוק בניהול השוטף של המדינה[13] – אך המלך מוליך אותנו לעבר יעדים גדולים, כדוגמת בניין המקדש, ובעצם קיומו המעורר כבוד הוא מהווה גשר לקבלת מלכות שמיים. כך מתפרשת הכפילות 'שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ'[14]: 'שׂוֹם' – מלכות ה', 'תָּשִׂים' – מלך בשר-ודם, וכפי שנאמר על המלך שלמה "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ"[15].

מצד אחד, מינוי מלך הוא מצוה המוטלת עלינו, "שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ [והראשונה שבהן] למנות להם מלך, שנאמר 'שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ'"[16]. ומצד שני, מדובר ביעוד והבטחה אלוקית, "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה, הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצוותן האמורה בתורה"[17]. וכיצד יבוא המשיח? חז"ל כבר דברו על שתי אפשרויות, בדרך ניסית או בדרך טבעית[18], אך מכל מקום איננו פטורים מלפעול לכינון מלכות ישראל בדרך מעשית-ריאלית, ויתכן שמתוך המעשים שלנו תבוא הצלחה המעידה על הסכמה אלוקית, ואז יתברר שהמלך הוא הוא מלך המשיח, "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל, הרי זה משיח בוודאי"[19].

מצד אחד, אנו מדברים על המלכות כיעד סופי, שגם אם יתמהמה נחכה לו. אך גם עכשיו ניתן לגזור כיוון מעשי מתוך המצוה של מינוי מלך, והיא חובתנו לפעול למען מנהיגות מתוקנת. ואם יתקצרו התהליכים, והמשיח יבוא היום הזה ממש – נקבל אותו בברכה!



[1] משלי י, כה. חגיגה יב, ב.

[2] הלכות מלכים יב, ד.

[3] ישעיה יא, ט.

[4] זהר ח"א קטז, ב.

[5] בראשית ז, יא.

[6] ויקרא רבה יג, ג.

[7] דברי הימים א' כט, יד.

[8] שמואל ב' ו, כב.

[9] הלכות מלכים ב, ו.

[10] תהלים קט, כב.

[11] דברים יז, כ.

[12] ישעיה מ, יא.

[13] בדומה לכוחם של "טובי העיר" בהלכה.

[14] דברים יז, טו.

[15] דברי הימים א' כט, כג. וראה בספר 'דרך מצוותיך', מצות מינוי מלך.

[16] רמב"ם תחילת הלכות מלכים.

[17] שם יא, א.

[18] סנהדרין צח, א: "זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור". וראה אור החיים במדבר כד, יז. 

[19] הלכות מלכים יא, ד.

TPL_BEEZ2_ADDITIONAL_INFORMATION